עד כמה משולבים אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה בישראל ?

הכרזת העצמאות קבעה שישראל מושתתת על שוויון זכויות חברתי ומדיני.[1] זוהי התשתית הנורמטיבית ההיסטורית לזכויות במשפט הישראלי[2] וממנה עולה שישראל הוקמה כמדינת רווחה שחרטה על דגלה מתן זכויות חברתיות בסיסיות לאזרחיה. כך שיחקה מגילת העצמאות תפקיד מרכזי בניסוח מגילת זכויות האזרח מפי ביה"מ העליון כשבמרכז עומדת הזכות לשוויון.[3] ישראל מקדישה לזכויות חברתיות תקציב לא מבוטל: ב-2019 עמד זה על 189,313,680,000 ₪[4] וב-2020 על 196,341,514,000 ₪.[5] ואולם, בעשורים האחרונים חל צמצום במדיניות הרווחה וגידול בפערים חברתיים שהובילו את ישראל למקום גבוה בדירוג אי השוויון החברתי של המדינות המפותחות[6] ומאז הצטרפותה לארגון ה-OECD ב-2009 מצב העוני נשאר בין הגבוהים בהשוואה בין לאומית.[7] ב-2011 פרצה המחאה החברתית על רקע חוסר צדק חברתי בעקבותיה נקבעו יעדים חברתיים לרבות שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה.

על יחסי עבודה בישראל חולשת מערכת הכוללת חקיקה (להלן: "חוקי המגן"), הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, חוזי עבודה ופסיקה שהתפתחה למערכת דיני שיוויון של ממש ומגדירה אפליה כאסורה אך עדיין קיימת אפלייה של בעלי מוגבלויות בתעסוקה. 

1.         מבוא  

2.        שוויון ואפליה  

2.1. זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות  

2.2. זכות השוויון 

2.3. שוויון הזדמנויות בעבודה:  

3.         חוקי שוויון בישראל  

3.1. מדיניות חברתית  

3.2. חוקי מגן במשפט ישראלי 

3.3. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה  

3.4. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות  

4.         חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. 

4.1. היסטוריה חקיקתית  

4.2. פרקים עיקריים   

4.3. התפתחות הפסיקה  

5.          אפליית בעלי מוגבלויות

5.1. נתונים   

5.2. סיבות אפשריות לאפליית בעלי מוגבלויות  

6.          השפעת משבר הקורונה על בעלי מוגבלות 

7.         סיכום