תופעת האפליה קיימת בהיבטים רבים בחיינו, אך נדמה כי בשוק העבודה בא לידי ביטוי קיומה של האפליה באופן המקומם ביותר. בנושא העבודה נחקקו במהלך השנים חוקים רבים שנועדו להסדיר את השוויון בשוק העבודה ולמגר תופעות לא רצויות של אפליה.
המחוקק אמנם הכיר בקיומן של קבוצות מוגנות רבות הזקוקות להגנה מפני אפליה – אפליית נשים, אפליית נכים, אפליית בני עדה/גזע/דת שונה ועוד. אך נדמה כי לא רבות הן הקבוצות אשר עלולות לסבול לא רק מאפליה המכוונת כלפי קבוצה מוגנת אחת, אלא ממנת חלקן של כמה קבוצות מוגנות המוכרות בחוק. בין קבוצות אלו, יש למנות את הנשים החרדיות אשר המאפיינים המיוחדים שלהן עלולים לשייך אותן למספר קבוצות מוגנות בו זמנית. נשים אלו עלולות לסבול מאפליה הן בשל היותן נשים, הן בשל דתן, הן בשל היותן חרדיות, הן בשל מקום מגוריהן, הן בשל היותן הורה לילדים ועוד.
על פי נתוני דו"ח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ושהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי במאי 2015, נכון לשנת 2013 שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות בגילאים 25-64 עמד על 68% לעומת 79% בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות. על פי נתוני הדו"ח, בשנת 2011 עמד שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות על 50% בלבד. לטענת עורכי הדו"ח, שיעורי תעסוקה נמוכים אלו נובעים בשל מאפייני העסקה של נשים חרדיות, אשר ברובן מעדיפות לעבוד בתחומים מסוימים כענף החינוך והטיפול בילדים ובמסגרת הקהילה[1].
א. מבוא
ב. המסגרת הנורמטיבית
ב.1. טענות ההגנה
ג. מהי אפליה
ד. הקושי הראייתי
ה. סיכום
ו. רשימה ביבליוגרפית
