מדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".[1] כך הוגדרה מדינת ישראל בהכרזת העצמאות, מסמך שהוא התשתית הנורמטיבית וההיסטורית לזכויות במשפט הישראלי.[2] בעצם ניתן לומר שמדינת ישראל הוקמה כמדינת רווחה שחרטה על דגלה מתן זכויות חברתיות לכל אזרחיה ומבקשת להבטיח להם קיום בכבוד תוך הענקת שירותים בסיסיים, כולל תעסוקה, חינוך, בריאות וכד'. כידוע, הכרזת העצמאות לא עוגנה כנורמת על או כחוקה אך היא בעלת תפקיד מרכזי בקביעת מגילת זכויות האזרח מאת בית המשפט העליון שהעמיד במרכזה את זכות השוויון.[3] שוויון חברתי הינו זכות יסוד הכוללת בתוכה את הזכות לפרנסה בכבוד, זכות הכוללת בעצמה הרבה זכויות נוספות, חלקן קשורות לתנאי עבודה (זכויות סוציאליות, שעות עבודה ומנוחה וכו') וחלקן קשורות ליחס ראוי והוגן לעובד. הצעת תקציב המדינה לשנת 2019 ביקשה להקדיש 175,803,284 ₪ לסל השירותים החברתיים (כלומר לשמירה על זכויות חברתיות).[4] אולם, על אף זאת, בעשורים האחרונים חל צמצום משמעותי במדיניות הרווחה של מדינת ישראל, לצד גידול משמעותי בפערים חברתיים.
מבוא
זכות השוויון
2.1. זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות
2.2. זכות השוויון
2.3. שוויון הזדמנויות
שוויון הזדמנויות בעבודה
3.1. משפט מגן בעבודה (חוקי מגן עקריים בישראל)
3.2. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
4.1. מבנה הנציבות
4.2. תפקידים, סמכויות ותחומי פעילות הנציבות
השפעת הנציבות הלכה למעשה
5.1. השפעת דיני איסור אפליה
5.2. השפעת הנציבות
5.2.1. הליכים משפטיים בהם היתה הנציבות מעורבת בשנים האחרונות
5.2.2. חוות דעת משפטיות בהן היתה הנציבות מעורבת בשנים האחרונות
סיכום
