עוד מבראשית ימיה הראשונים של המדינה, מדינת ישראל חרתה על דגלה את עקרון השוויון לכל בני האדם[1], אשר טומן בתוכו את הבסיס לכלל הזכויות הטבעיות, והוא נחשב לאבני היסוד ואבן הראשה של הדמוקרטיה. אליבא דשופט לנדוי, עקרון השוויון הינו "מנשמת אפו של המשטר החוקתי כולו"[2]. דה פקטו, שוויון אמיתי יכול להיות רק במדינה אשר דואגת לכלל אזרחיה, קל וחומר, לאנשים שסובלים ממוגבלות שמגבילה את השתלבותם בשוק התעסוקה במדינת ישראל.
משכך, החל משנת 1998, החלה בישראל המהפכה נורמטיבית-שוויונית עם חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות[3], אשר נועד להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, וכן לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית במרקם החיים ובשוק העבודה במדינת ישראל. המשמעות האופרטיבית של החוק, היא למנוע אפליה של אנשים עם מוגבלויות ולהשיג שוויון הזדמנויות אמיתי בשוק העבודה בישראל. יחד עם זאת, קיימת נחיתות ואפליה של אנשים עם מוגבלויות עוד בשלב קליטתם לעבודה, ואף בהזדמנויות קידום במקום העבודה, וזאת ביחס לאנשים רגילים. דבר המנוגד להוראת סעיף 8 לחוק השוויון אשר מחילה איסור להפלות אנשים עם מוגבלות, כאשר המושג אפליה טומן בתוכו גם אי ביצוע התאמות הנדרשות במקום העבודה, וזאת על מנת לאפשר לאדם עם מוגבלות להשתלב במקום עבודתו, זולת, שבביצוע ההתאמות הנדרשות כדי להטיל על המעסיק נטל כבד מדי.
לאור האמור לעיל, שאלת המחקר בעבודתי עוסקת בשאלה האם ישנה בישראל אפליה והפרת זכויות בשוק העבודה בקרב אנשים עם מוגבלויות וכיצד היא באה לידי ביטוי?
על מנת לענות על הסוגיה בניחותא, משכך יהיה סדר דיוננו בעבודה כדלקמן:
בפרק א' לעבודה- אעמוד על חוקים ותקנות הנוגעות להגנה על זכויות אדם עם מוגבלות בתעסוקה.
בפרק ב' לעבודה- אתאר את יישום החקיקה ואכיפתה במציאות היומיומית.
1. מבוא
2. פרק א': חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: חקיקתו ותכולתו
3. פרק ב': קשיים ביישום חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות
4. פרק ג': חסמים לתעסוקה ועמדות מעסיקים כלפי אנשים בעלי מוגבלויות בישראל
5. פרק ה': מצב התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות בארץ דו"חות מחקרים ופסיקה
6. סיכום מסקנות ודעה אישית
7. ביבליוגרפיה
