מבחינת המודעות לאיסור אפליה, ישראל היא מדינה מתקדמת יחסית. סמוך לאחר קום המדינה נחקק חוק עבודת נשים. [1]כבר בשנת 1964, כאשר בעולם היה רעיון איסור האפליה עדיין בחיתוליו, נחקק בישראל חוק האוסר על אפליה בשירות התעסוקה.[2] בשנת 1973 , עוד טרם חקיקת חוקי היסוד , קבע בית הדין לעבודה כי חובת השוויון בין גברים לנשים מעוגנת בתקנת הציבור. בשנת 1987 החל תהליך חקיקה נרחב העוסק בתחום איסור האפליה. במסגרת זו חוקקו חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד [3] (שבוטל בינתיים), חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, [4] חוק שכר שווה לעובדת ולעובד [5] הוראות חוק העוסקות בייצוג הולם, מגוון הסדרים שנקבעו בחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, ועוד . [6]
לדעת הח"מ ניתן לייחס את המודעות הרבה בישראל לאפליה, מודעות שבאה לידי ביטוי בחקיקה הענפה שאוזכרה לעיל, לשני עניינים. הראשון - העובדה שמדובר במדינה המורכבת מ"קיבוץ גלויות" הצריכה את הכנסת להדגיש כי כעת כאשר התקבצו כולם בישראל, כולם שווים ואין הצדקה לכל אפליה. השני – יתכן שהמודעות הרבה לשוויון, והרגישות לאפליה, היא אינטראקציה לרדיפות של העם היהודי לכל אורך ההיסטוריה.
עבודה זו עוסקת בפן אחד של איסור אפליה, הוא הפן של פער השכר של הנשים בשוק העבודה. שאלת המחקר העומדת במרכז עבודה זו היא השאלה האם יש לייחס את פערי השכר בין הגברים לנשים לאפלייתן של הנשים בשוק העבודה, או לגורמים אחרים, כמו השוני בתכונות ובהעדפות של הגברים ושל הנשים.
מבוא
חלק ראשון: מהותה של האפליה
מהי אפליה
מהי אפליה בשכר
מדוע חשוב לפעול נגד אפליה בשכר
חלק שני: אפליית שכר מגדרית
נתונים סטטיסטיים - ישראל בהשוואה בעולם
הקושי בקביעת פער מגדרי בשכר כנובע מאפליה
הסיבות לאפליה בשכר
חלק שלישי: המצב הנורמטיבי – החוק
כללי
האם החוקים הנ"ל אינם פוגעים בזכויות המעסיק
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996
ההבדל בין שני החוקים
חלק רביעי: הפסיקה
כללי
יישום הוראות החוק בפסיקה
פרשת אלינה וינוקור
פרשת אלחנני
מסקנות
סיכום ומסקנות
מקורות
