לעניין פניית השר לחברות ההשמה
כאמור בקטע, ע"פ ס' 29 לחוק השידור הציבורי (להלן: "החוק"),[1] יש להקים ועדת איתור שתאתר ותציע לשר מועמדים ראויים למועצה. השר זנח את הרשימה שהניחה בפניו ועדת האיתור, ובחר להטיל את תפקיד האיתור על חברות ההשמה, הוא בעצם נטל מועדת האיתור את סמכותה ע"פ החוק. אמנם ס' 34 לחוק יסוד: הממשלה,[2] (להלן: "חוק יסוד הממשלה"), קובע כי השר הממונה רשאי ליטול סמכות שקבועה בדין לעצמו כך: "שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה ע"פ אותו חוק לעובד המדינה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן החוק".
בפס"ד בעניין חורב,[3] נקבע לעניין נטילת סמכות ע"פ ס' 34 לחוק יסוד הממשלה, כי היא איננה משנה ממהותה של הסמכות ו/או מהתנאים שנקבעו במסגרתה. נטילת הסמכות היא שינוי פרסונלי בלבד, כאשר אין משמעות לזהות הפרסונלית לכשעצמה, כי אם ההחלטה תיבחן ע"פ מבחן הסבירות האובייקטיבי. נוכח האמור, השר בחר ליטול את הסמכות לאיתור המועמדים מועדת האיתור לעצמו, לאתר מועמדים ע"פ המלצות ועדת ההשמה, יש לבחון את החלטות השר המתבססות על המלצת חברות ההשמה ע"פ מבני הסבירות האובייקטיביים. נתון כי, חברות ההשמה נתבקשו לאתר מועמדים בהתאם לתנאי הסף הקבועים בחוק. משכך נראה כי אין מניעה שההחלטה בדבר המועמדים, ככל שהם אכן עומדים בתנאי הסף הקבועים בחוק, תיעשה ע"י השר אף מבלי להזדקק להמלצת ועדת האיתור.
לעניין פניית ראש הממשלה לחברו
לכאורה, נראה כי ראש הממשלה פעל בחוסר סמכות. ס' 31(ב) לחוק יסוד הממשלה קובע: הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה ע"פ חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו ע"פ חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. ודוק, החוק מעניק סמכות לממשלה להעביר סמכות הנתונה ע"פ חוק לשר. בעניינינו, הסמכות שהעניק החוק לשר התקשורת לבחור את חברי המועצה. אך, לא נראה כי הסמכות להעברת הסמכות הנתונה לשר בחוק, תהא מסורה בידיו של ראש הממשלה בלבד. קביעה זו, מקבלת משנה תוקף לנוכח הנתון כי בישיבת הממשלה התעוררו חילוקי דעות בנושא מינוי חברי המועצה. בהקשר זה יצוין, ע"פ חוק יסוד הממשלה ה"קודם", טרם הוחלף ע"י החוק הנוכחי בשנת 2001, הסמכות להעביר סמכות הנתונה לשר בחוק אכן הייתה נתונה לראש הממשלה.
