לעניין סמכות השר לפעול בנושא – יש לדון האם הפעילות לקידום היחסים עם סין היא בכלל בסמכות של השר לענייני ירושלים. באופן עקרוני אמורה להיות חלוקת סמכויות בין השרים, וכל שר אמור לפעול רק בתחום שעליו אמון משרדו. סעיף 4 וסעיף 5(ג) לחוק יסוד הממשלה קובעים כי השר אחראי לתחומי משרדו, ולפי סעיף 13(ד) לחוק היסוד הממשלה קמה מכוח אמון הכנסת, והכנסת צריכה להביע אמון בין היתר גם על חלוקת התפקידים בין השרים. אם הממשלה רוצה לשנות לאחר מכן את חלוקת התפקידים בין השרים - עליה לבקש את אישור הכנסת (סעיף 31 לחוק היסוד). לכן ברור כי שר לא יכול סתם כך לפעול בכל תחום שהוא רואה לנכון, וסמכותו מוגבלת לתחום משרדו כפי שהובא לאישור הכנסת, וחריגה מתחום זה היא גם חריגה מאמון הכנסת. על פניו נושא יחסי החוץ עם סין צריך להיות אולי בסמכות שר החוץ או שרים אחרים שמשרדם עוסק בתחום שהוא רלוונטי יותר לנושא (אולי שר הביטחון – משום שיחסי חוץ כרוכים גם בביטחון), ובאופן עקרוני ראש הממשלה הוא זה שעומד בחזית בענייני חוץ וביטחון, ועניינים אלה הם חלק מהותי ומובנה מתפקידו של רוה"מ. גם בהנחה והנושא לא מצוי בסמכות של גורם מסוים אחר, הרי שמדובר בנושא שלגביו צריכה להיות סמכות שיורית לממשלה, מכוח סעיף 32 לחוק היסוד הקובע כי לממשלה יש סמכות לבצע כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על גורם אחר, והשר כוחן איננו יכול להחליף את הממשלה בקשר לסמכותה השיורית.
