טענות נגד משרד הרווחה:
ראשית, תושבי השכונה יכולים לטעון כי נפגעה זכות הטיעון שלהם. משרד הרווחה הינו גוף אדמיניסטרטיבי והוא אינו רשאי לפגוע באזרח מכוח הוראה מסוימת, אלא אם כן ניתנה לאזרח תחילה אפשרות הוגנת להשמעת הגנתו, זוהי זכות הטיעון. בענייננו, יכולים תושבי השכונה לטעון כי עם הקמתו של הוסטל פתוח בשכונה, חל שינוי לרעה בשכונה ובמעמדה ובשל כך מתקיימת פגיעה בתושבים ועל משרד הרווחה היה לאפשר להם להשמיע עמדתם בעניין עובר לקבלת ההחלטה (בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים).
החלטת משרד הרווחה שלא לקיים מפגש היות ואין סיבות מיוחדות לפיהן נבחרים תושבי ההוסטלים, ועל פניו אין מידע למסור במפגש, גם היא יכולה להוות בסיס לטענת נגד. תושבי השכונה יכולים לטעון כי לא רק שלא הזמינו אותם מבעוד מועד לתת את דעתם, כפי שעל משרד הרווחה היה לעשות, אלא גם לאחר שהם ביקשו לקיים פגישה, בקשתם נדחתה ובכך הפרה הרשות את חובתה (בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים).
טענות נגד עיריית הרצליה:
תושבי השכונה יכולים לטעון נגד העירייה כי היא לא הפעילה שיקול דעת. כמו כן, יכולים התושבים לטעון כי העירייה הפרה את חובתה לנהוג על פי כללי מנהל תקין. העירייה לא שקלה שיקולים עניינים בהחלטתה לאפשר הקמת הוסטלים בשטחה, ולא שקלה שיקולים של טובת התושבים, צרכי השכונה, צרכים אחרים העדיפים לשכונה, צרכי העיר, התאמת ההוסטלים לאופי השכונה, ההשפעה של ההקמה על איכות החיים ועל אורחות חיי התושבים וכדומה. עוד יכולים תושבי השכונה לטעון כי הקרקע עליו יוקם ההוסטל הפתוח, הוא שטח ציבורי שיועד לצורך בניית בנייני מגורים חדשים. הקרקע היא אמנם שטח ציבורי, ועל פניו העירייה היא בעלת סמכות להקצות שטחים ציבוריים לצורכי ציבור, ובמסגרת זו, גם לצורך הקמת הוסטל (בלומנטל נ' עיריית רחובות, פסקה 6).
