1. ההגבלות שהוטלו בהחלטות ובתקנות הממשלה פוגעות בזכויות יסוד. ההגבלה על פתיחת עסקים פוגעת בזכות היסוד לחופש העיסוק הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק; הגבלת התנועה וסגירת נמל התעופה פוגעות בזכות היסוד לחופש התנועה בתוך ישראל ומחוצה לה; התקנה המסמיכה את סמכות השב"כ לאכוף את ההגבלות פוגעת בזכות היסוד לפרטיות שבסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובזכות היסוד לחירות ולכבוד; ניתן גם לטעון כי חלק מההגבלות יוצרות הבחנות הפוגעות בזכות לשוויון שהיא זכות יסוד חוקתית (הגם שיש ספק אם היא נובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם לכל הפחות הבחנות היוצרות השפלה מהוות גם פגיעה בכבוד, פס"ד מילר), כמו ההבחנה בין עסקים חיוניים לשאינם כאלה, וכמו ההבחנה בתקנה מהימים האחרונים בין העובדים החיוניים לבין עצמם, לפיה תתאפשר הגעה רק של 10% מהעובדים החיוניים.
2. אם ההגבלות לא היו נחקקות מכוח חוק הקורונה הגדול אז לא היה מתקיים התנאי הראשון שבפסקת ההגבלה, הדורש כי הפגיעה תהיה בחוק, וגם היה ניתן לטעון כי הממשלה איננה מוסכמת להחליט על ההגבלות לאור עיקרון חוקיות המנהל והכלל בדבר הסדרים ראשוניים. אמנם לעניין הסמכת השב"כ זה לא רלוונטי, כי היא מתבססת על חוק קונקרטי המסמיך את השב"כ ולא על חוק הקורונה הגדול.
