1. במסגרת העתירה יטען כי החוק אינו עומד במבחני פסקת ההגבלה הקבועים בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק ואף פוגעים בעקרון השוויון הנגזר מחוק יסוד כבוד האדם.[1] א) "אלא בחוק" - מתקיים. ב) "ההולם את ערכיה של מדינת ישראל" - יטענו העותרים כי החוק אינו עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בשל פגיעתו בעקרון חופש העיסוק ומגבילים באופן קיצוני את העיסוק בתחום. עבודת גינון שתצריך הוצאת תואר ראשון הוא מגבלה של ממש, בייחוד עבור אלה שאינם בעלי השכלה אקדמית או אינם בעלי הדרישות להתקבל למוסדות לימוד כגון דא.
2. החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011 (להלן: החוק למניעת חרם, או החוק) מטיל אחריות נזיקית וקובע הגבלות מנהליות שונות כנגד מי שמפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כמשמעו בחוק.
סעיף 2 לחוק קובע כי: "חרם – עוולה אזרחית".
3. קריאה לחרם עלולה לגרור את הטלת הסנקציות הבאות:
2(ג) לחוק מניעת חרם – הטלת פיצויים לדוגמא, שאינם תלויים בנזק;
4(א)(1) לחוק - לא יראו בו מוסד ציבורי לענין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה;
(א)4(2) לחוק - הוא לא יהיה זכאי לקבל כספים מהמועצה להסדר ההימורים בספורט לפי סעיף 9 לחוק להסדר ההימורים בספורט, התשכ"ז-1967;
4(א)(4) לחוק - הוא לא יהיה זכאי לערבות לפי חוק ערבויות מטעם המדינה, התשי"ח-1958;
