עבודה זו תתמקד בהליך המעצר המנהלי. באופן כללי, ניתן לומר שהמעצר מנהלי, מעצם הגדרתו, הוא כליאה של אדם ללא משפט, בטענה שבכוונתו לעבור על החוק בעתיד, מבלי שביצע עדיין עבירה כלשהי. מאחר שמדובר כביכול בצעד מניעתי הוא אינו מוגבל בזמן. המעצר המנהלי מבוצע ללא הליך משפטי על סמך הוראה של שר הביטחון או של הרמטכ"ל ומבוסס על ראיות חסויות שאינן נחשפות בפני העציר. יש הטוענים כי המעצר המנהלי הוא חריג בוטה לעיקרון המשפטי של ההליך ההוגן. הטעם לכך הוא שבמסגרת הליך כזה ניתן לשלול מאדם את חירותו לתקופות ארוכות וזאת מבלי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להתגונן. לא זו בלבד שהרשות נמנעת מלמסור לעצור המנהלי את החשדות הקונקרטיים נגדו המצדיקים לטעמה את החזקתו במעצר ללא משפט, אלא שכדבר שבשגרה נמנע מהעצור המנהלי ובא כוחו להיחשף לחומר הראיות המבסס את החשדות כנגדו (לסקי, 2013, בעמ' 10).
כיום, לפי חוק סמכויות שעת חירום[1] ניתן לעצור אדם במסגרת הליך של מעצר מנהלי ובלבד שיובא בפני בית המשפט עליו מוטלת החובה להפעיל ביקורת שיפוטית על הליך המעצר[2] ואף לשמש כפה לעצור בהינתן העובדה שבהליך זה מוגשות ראיות שחסויות מפני העצור. בהקשר זה יש להדגיש, כי ישנו הבדל בין מעצר מנהלי המבוצע בשטחי מדינת ישראל לבין מעצר מנהלי המבוצע ב"אזור", היינו מאחורי הקו הירוק בשטחי יהודה ושומרון.
מבוא
מהו מעצר מנהלי (ההבדלים בין מעצר פלילי למנהלי)
הקריטריונים החוקיים למעצר מנהלי
ג.1. רקע היסטורי למעצר מנהלי בישראל
ג.2. רקע למעצר מנהלי בראי המשפט הבינלאומי
תשתית תיאורטית למעצר מנהלי בישראל: גישות המצדדות והמתנגדות למעצר מנהלי בישראל)
ד.1. המעצר המנהלי בראי זכויות האדם
ד.2. ההצדקות הנורמטיביות למעצר מנהלי בישראל
ד.3. הביקורת על מעצר מנהלי בישראל
סקירת מקרי בוחן והשימוש במתודולוגיה השוואתית
ה.1. המתודולוגיה ההשוואתית
ה.2. סקירת מקרי בוחן
ה.1.2 בג"צ עברה
ה.2.2. בג"צ ע'נאם
דיון, סיכום והסקת מסקנות
ביבליוגרפיה
