כאשר באים לעסוק בדיני המשפט הבינלאומי הרלבנטיים למלחמה בטרור, יש צורך ראשית להגדיר מהו "טרור".
בספרות נאמר כי למונח "טרור" יש פנים ומשמעויות רבות[1]. כך גם נאמר כי במהלך השנים חלו שינויים בהגדרת ה"טרור". בעוד שבמחצית הראשונה של המאה העשרים שימש המונח "טרור" על מנת להגדיר פעולות אלימות שביצעו מדינות כנגד נתיניהן, על מנת לסכל אופוזיציה פנימית המתנגדת לשלטון, הרי שבמחצית השנייה של המאה העשרים שימש המונח "טרור" על מנת להגדיר פעולות אלימות הננקטות על ידי ארגונים לא-מדינתיים כנגד יעדים אזרחיים מתוך מטרות פוליטיות ואידיאולוגיות[2].
על המשמעויות הרבות שניתן לייחס למונח "טרור" ניתן גם ללמוד מההגדרות השונות שניתנו למונח זה במדינות שונות[3]. אמנם, בכל המדינות ההגדרה של "טרור" כוללת בתוכה גם את רכיב האלימות, אולם יש הבדלים בין ההגדרות השונות בקשר למטרות אותן נועדה להשיג האלימות. במדינות מסוימות הגדרה ה"טרור" כוללת מטרה לזרוע פחד בקרב האזרחים. במדינות אחרות ההגדרה כוללת מטרה לכפות דרך פעולה מסוימת על המדינה. במדינות אחרות ישנה הגדרה מרחיבה יותר, הכוללת מטרה כללית לפגוע באינטרסים של המדינה. ישנן גם מדינות בהן אין כל הגדרה ספציפית למונח "טרור", וההתמודדות עם פעולות טרור נעשית באמצעות הדין הפלילי ה"רגיל".
חוסר הבהירות בקשר להגדרת מונח "טרור" גרם לכך שעד כה אין אמנה בינלאומית כוללת העוסקת ב"טרור", למעט התייחסות נקודתית בהוראות הבינלאומיות לפעולת קונקרטיות (כמו חטיפת מטוסים).
