דיני ההגבלים העסקיים מגדירים מיהו בעל מונופולין, ומהם החובות והאיסורים המוטלים עליו. בעל מונופולין הוגדר בעבר כמי שהחזיק ביותר ממחצית מנתח השוק שבו הוא פועל, אולם הגדרה זו הורחבה כיום, מתוך רצון להשוות בין ההגדרה של בעל מונופולין בישראל לבין הגדרות מקבילות במדינות אחרות, ונקבע כי בעל מונופולין הוא גם מי שיש לו כוח שוק משמעותי.
אחד מן האיסורים העיקריים, ומהשכיחים שנדונו בפסיקה, המוטלים על בעל מונופולין, הוא האיסור על ניצול לרעה של מעמדו של המונופולין. איסור כללי זה נקבע בסעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים (או בשמו החדש – חוק התחרות הכלכלית), כאשר בצד האיסור הכללי מונה המחוקק רשימה של פעולות המקימות חזקה כי בעל המונופולין ניצל את כוחו לרעה. בין פעולות אלה ניתן למנות: קביעת רמת מחירים בלתי הוגנת; צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או השירותים שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת; קביעת תנאי התקשרות שונים לעסקאות דומות; התניית התקשרות בתנאים שאינם נוגעים לתנאי ההתקשרות.
במסגרת העבודה אבקש להראות, כי ישנו חוסר אחידות בקשר לאופן שבו מפרשים בתי המשפט את האיסורים הקבועים בסעיף 29א לחוק. השוני בפרשנות המוענקת לאיסורים אלה נובע, לדעתי, מחילוקי דעות מורכבים בקשר למטרותיהם של האיסורים שבדיני ההגבלים העסקיים. חילוקי דעות אלה באו לידי ביטוי בצורה מובהקת בקשר לשאלה האם במסגרת דיני ההגבלים העסקיים יש להטיל איסור על קביעת מחיר גבוה ובלתי הוגן.
מבוא
מהו מונופולין
כוח שוק משמעותי
מהו שוק
הצהרת הממונה
האיסורים החלים על מונופולין
האיסור על ניצול המעמד לרעה
קביעת מחיר גבוה בלתי הוגן
יישומן של עילות אחרות לניצול לרעה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
