בטרם נצלול לסוגיה בעבודה דנא, אקדים ואומר, שנראה שעל-פי נותני השאלה חברת "נוטרינוס" (להלן-"החברה") הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה[1]. משכך, היא מהווה אישיות משפטית נפרדת מבעליה, ומכך נסיק שחל עליה עקרון האחריות המוגבלת בהתאם לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן-"חוק החברות). בשאלתנו, נראה שהוגשה תביעה נגזרת נגד החברה והדירקטוריון על-ידי נורה (להלן-"התובעת"), בגין עסקאות חריגות עם בעלי עניין ובעלי שליטה תוך ניגוד עניינים. ולכן, התבקשנו לעמוד על כל הסוגיות שעומדות ביחס להתנהלות הלקויה כדלקמן:
מקום בו האורגנים המוסמכים נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה נגד נושא משרה או גורם רלוונטי אחר[2]. בפסק דין אפריקה ישראל[3] נקבע כי על-מנת שבית-המשפט יאשר את התביעה כתביעה נגזרת, על התובע להראות כי: (א) קיימת עילת תביעה לחברה. (ב) התביעה וניהולה הן לטובת החברה. (ג) התובע אינו פועל בחוסר תום-לב. בנוסף, בית-המשפט בודק את סיכויי התביעה ואם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה. באם האמור לעיל מתקיים, אזי בית המשפט יתיר את התביעה הנגזרת. במקרה דנן, התובעת תטען שהחלטות החברה התקבלו בניגוד לטובת החברה כאשר מאיה (להלן-"בעלת השליטה") ונושאי המשרה הפרו את החובות המוטלות עליהם, תחילה בעלת השליטה הפרה את חובת ההגינות המוטלת עליה מכוח סעיף 193(א)(1) לחוק החברות. בפסק דין קוסוי[4] נפסק שמשמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו.
נוסף, להפרת ההגינות של בעלת השליטה, גם נושאי המשרה בחברה הפרו את חובת הזהירות והאמונים המוטלים עליהם. חובות הזהירות נועדה להטיל אחריות אישית על נושאי משרה בגין כל מעשה רשלני על-פי עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין[1]. בפסק דין בוכבינדר נפסק שעל הדירקטוריון מוטלת החובה לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שדירקטור סביר היה נוקט בהחלטתו בנסיבות העניין[2]. וכן הפרת אמונים המוטלות עליהם מכוח סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות.
