טרם אמנה את האפשריות העומדות בפני מוריס, אציין כי תחילה יש לבחון האם חברת קפסולות המנשה בע"מ (להלן:"חברת קפסולות המנשה") הוקמה בתנאי ההתאגדות המפורטים בדין[1], שהרי תוצאות בדיקה זו יסבירו לי אם ישנה תחולה לדיני התאגידים על המקרה האמור, או שיש למצוא מזור בדין הכללי. אקדים את המאוחר, ואטען שחברת כף קפה בע"מ ( להלן : "חברת כף קפה"), הינה חברת האם של חברת קפסולות המנשה. באם, לאחר הבדיקה ימצא כי דיני התאגידים אכן חלים על המקרה האמור, אזי יטען מר רמאן כי יש להחיל את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לחברה ולבעליה. מאידך, יטען מוריס כי יש מקום להחיל את דוקטרינת הרמת המסך על החברה הנידונה, אשר תפורט בשאלה זו על כל מרכיבה. סעיף 2 לחוק קובע כי זכות ההתאגדות הינה זכות יסודית השמורה לכל אדם, אולם אין מדובר בחירות מוחלטת שכן אדם אינו רשאי לייסד חברה באם מטרה ממטרות החברה נוגדת את החוק, בלתי מוסרית או נוגדת את תקנת הציבור (בדומה לאמור בס' 30 לחוק החברות[2] העוסק בחוזה פסול). מר רמאן יטען,כי כאשר בין בעלי המניות לחברה ישנה הפרדה בשל עקרון האחריות המשפטית הנפרדת, אין להשית כלל אחריות עליו אלא על החברה עצמה[3]. במקרה הנדון, נתייחס להרמת המסך בתוך האשכול. למותר לציין, ניתן להגדיר את על האשכול כיחידה עסקית אחת[4]. אישיות משפטית היא בעלת כשרות משפטית[5], כשהאחרונה מהווה את היקף הכוחות והסמכויות של האישיות המשפטית והיקף יכולתה לפעול בעולם המשפט. מר רמאן יטען, כי חברת קפסולות המנשה איננה פיקציה, שכן מרגע הקמתה היא אישיות משפטית ואף ידגיש, כי כמו שבן אדם מקבל את הכשרות המשפטית שלו מכוח החוק כך גם החברה, מקבל את כשרותה מכוח החוק[6], יתרה מזאת, יטען מר רמאן, כי האחריות המוגבלת (שראשיתו בפס"ד [7]Salomon) קובע שחובות החברה אינם חובות בעלי המניות שלה ואף יציין כי בעל המניות לוקח על עצמו סיכון קבוע שהוא בגודל התמורה שהוא שילם בעבור המניות שלו.
