דיני החברות מתפתחים בקצב מהיר, ואנו עדים לשינויי חקיקה באופן תדיר. יחד עם זאת דיני פירוק חברות אינם זוכים לתשומת לב מרובה של המחוקק ומוסדרים עד לימינו באמצעות פקודת החברות הישנה. בהעדר חקיקה עדכנית, הפכו דיני הפירוק לנחלתם של מתי מעט משפטנים שבקיאים בפסיקה הענפה בנושא, שלעיתים נדמה ואיננה מייצרת קו אחיד וברור באופן שיסדיר את הסוגיה בצורה הולמת.
במאמר זה נסקור על קצה המזלג את דיני הפירוק לפי הסדר הכרונולוגי בו מתבצעים שלבי הפירוק. בכל שלב נבהיר את הנקודות ה"בעייתיות", שמחייבות הסדרה חקיקתית מקיפה של דיני הפירוק, ובמיוחד את העיגון בחקיקה של דיני שיקום והבראת חברה שנקלעה לחדלות פירעון.
חדלות פירעון היא העילה המרכזית בגינה מתקבלת החלטה על פירוק חברה. בדין הישראלי חברה מוגדרת חדלת פירעון שעה בה אין לחברה יכולת פיננסית לעמוד בהתחייבויותיה, ואף כאשר ישנה צפיות עתידית לחוסר יכולת לעמוד בהתחייבות שטרם הגיע מועד פירעונה. החוק הישראלי כיום הינו נוקשה ביותר, ואיננו מכיר באופן נרחב באפשרויות לשיקום החברה, למעט התייחסות מינורית כפי שיבואר.
מצב משפטי זה יוצר קושי גדול עבור חברות רבות שבשל קשיים זמניים נאלצות לדחות את התחייבויותיהם. מבחינת הדין ה"יבש" אף חברה שהוכיחה את עצמה בעבר, הרוויחה והעסיקה עובדים רבים, עלולה למצוא את עצמה בפני בקשת פירוק שעה בה אינה יכולה, ולו באופן זמני בלבד, לעמוד בהתחייבות של חוב העולה על 5 שקלים. מצב אבסורדי זה מחייב חשיבה מחודשת של המחוקק, האם נכון הדבר להעמיד בסכנה חברה שמהווה מקור פרנסה למשפחות רבות, ובמקרים רבים יכולה לספק שירותים חיוניים לציבור הרחב באופן שפגיעה בה תהווה פגיעה באינטרס הציבורי, רק על בסיס אי עמידה זמנית בהתחייבות לנושה ללא משמעות לגובה החוב שלו, ולנסיבות התביעה.
מבוא
פירוק חברה
מטרת דיני הפירוק
סוגי פירוק
תהליך הפירוק
סוגי מפרקים
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
