הליך ההקצאה הוא הליך שבו המדינה מייעדת קרקע מסוימת עבור אוכלוסייה מסוימת. ההקצאה יכולה להיעשות למשל עבור אוכלוסייה המזוהה על רקע תרבותי, כמו האוכלוסייה החרדית או הבדואית. היא יכולה להיעשות עבור אוכלוסייה המזוהה על רקע כלכלי, כמו הקצאת קרקע עבור דיור להשכרה מסובסדת, ועוד. הכול בהתאם לצרכים של האוכלוסיות השונות כפי שמזהה המדינה.
מבחינה מוסדית, הליך ההקצאה יכול להתבצע בשני מישורים: האחד, הקצאה ברמה המדינתית, היינו הקצאה המבוצעת על ידי המדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל. השני, הקצאה ברמה המוניציפאלית, היינו הקצאה המבוצעת על ידי רשות מקומית של קרקע המצויה בתחומה. על פניו, לא אמורים להיות הבדלים בין שני סוגי ההקצאות, למעט ההבדלים המתחייבים משוני בזהות הגורם המבצע את ההקצאה, והכללים החלים על הקצאה מסוג אחד יחולו גם על ההקצאה מהסוג האחר. ואכן, בפסיקה עליה אעמוד להלן נראה כי בית המשפט לא ערך הבחנה, ולכל הפחות בצורה גורפת, בין הקצאה המבוצעת על ידי רשות מקרקעי ישראל לבין הקצאה המבוצעת על ידי רשות מקומית, ועקרונות החלים על ההקצאה, שהם עקרונות כלליים מהמשפט המנהלי החלים על כל החלטה מנהלית, חלים גם על רשות מקרקעי ישראל וגם על רשות מקומית. מטעם זה על הקצאה משני הסוגים חלה החובה לנהוג בהתאם לעיקרון השוויון, החובה לנהוג בשקיפות, החובה לאסוף נתונים ולבסס תשתית עובדתית מספקת, החובה להימנע משיקולים זרים, ועוד.
אולם במסגרת העבודה אבקש להצביע על מספר הבדלים הקיימים בין הקצאה המבוצעת על ידי רשות מקרקעי ישראל לבין הקצאה המבוצעת על ידי רשות מקומית. הבדל אחד נוגע להקצאה המבוצעת על רקע תרבותי. בעוד שלגבי הקצאה של רשות מקרקעי ישראל ישנה גישה המצמצמת את סמכות ההקצאה התרבותית רק לאוכלוסייה החרדית והבדואית, הרי שלגבי הקצאה של רשות מקומית אין צמצום שכזה, ורשות מקומית יכולה להקצות קרקע עבור כל מטרה תרבותית שאין לגביה חובת קיום מכרז.
מבוא
הצורך בהקצאה והמסגרת הנורמטיבית
איסור ההפליה בהקצאת מקרקעין
השיקולים בהקצאה
נהלי רשות מקרקעי ישראל בהקצאה
משפט משווה
ההבדלים בין הכללים החלים על הקצאה מדינתית לבין הכללים החלים על הקצאה מוניציפאלית
צמצום האוכלוסיות הייעודיות על רקע תרבותי
הליך ההקצאה מבחינה פרוצדוראלית
פטור מעיקרון השוויון בהקצאה ל"מוסד ציבור"
הצעה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
