המחוקק אוסר על ביצוע עסקאות בירושה בחייו של המוריש. סעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי הסכם בקשר לירושתו של אדם – בטל. סעיף 8(ב) קובע כי מתנה מחמת מיתה, היינו מתנה שעתידה לעבור לידי המקבל רק לאחר מותו של הנותן – בטלה.
בתי המשפט נדרשו לפרש את האיסורים הקבועים בחוק ואת הנימוקים העומדים בבסיסם. כך למשל בקשר לאיסור על עסקאות בירושה הקבוע בסעיף 8(א), נדרש בית המשפט לבחון האם האיסור חל רק על עסקאות הנערכות בין המוריש לבין צד שלישי, האם הוא חל רק על עסקאות שבין היורשים לבין עצמם או בין היורשים לצדדים שלישיים, או שמא זהותם של הצדדים להסכם איננה משנה והאיסור חל בכל מקרה. בקשר לאיסור על מתנה מחמת מיתה הקבוע בסעיף 8(ב) נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אימתי יש לראות במתנה כמתנה מחיים שאז יש לתת לה תוקף ואימתי יש לראות בה כמתנה מחמת מיתה שאז אין להעניק לה תוקף. מעיון בפסיקות בתי המשפט ניכרות גישות שונות בקשר לשאלת הפרשנות הראויה של האיסורים הקבועים בחוק.
במסגרת העבודה אבקש לעמוד על הגישות השונות בקשר לאיסורים הקבועים בחוק, הן בקשר לאיסור על עסקאות בירושה והן בקשר לאיסור על מתנה מחמת מיתה. הדיון בשני האיסורים הללו נערך בזה אחר זה מאחר ואבקש לטעון כי הטעמים לגישות השונות בקשר לפרשנות הראויה של האיסורים נובעים מאימוץ נימוקים שונים בקשר לאיסורים הללו. בחלק מהפסיקות אימץ בית המשפט נימוק אחד בקשר לאיסור על עסקאות בירושה ונימוק אחר בקשר למתנה מחמת מיתה, ובפסיקות אחרות אימץ בית המשפט נימוק זהה לשני האיסורים. אטען כי אימוץ נימוקים שונים מוביל לפרשנות שונה בקשר לאיסורים הקבועים בחוק ועלול להביא לתוצאות אופרטיביות שונות.
מבוא
האיסור על עסקאות בירושה ומתנה לאחר מיתה
הפרשנות הראויה לסעיף 8(א)
יישום האיסור שבסעיף 8(ב) – פרשת נחשון
האם ניתן לראות במתנה מחמת מיתה כצוואה
משפט משווה
עסקאות בירושה
מתנה מחמת מיתה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
