איומים הם חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים ואף מתהליכי הסוציאליזציה בעולמנו.[1] עבירת הסחיטה באיומים הינה עבירה שהוגדרה כ"מכת מדינה" בגינה מוגשים כתבי אישום רבים לפתחם של בתי המשפט הפליליים בישראל. מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת בקרב האוכלוסייה הישראלית ובעולם בכלל. באופן כללי, פסיקת בתי המשפט העליון מתייחסת בחומרה רבה לעבירת הסחיטה באיומים תוך כדי הדגשת הצורך בשימוש בענישה מחמירה ביותר לצורך הרתעה.[2]
לא אחת אנו עדים בעולם הפלילים לתופעה של סחיטה באיומים תוך כדי פגיעה ברכושו של אדם. מעשה סחיטה הינו מעשה פלילי שמניע אדם לבצע מעשה מסוים או להימנע ממעשה מסוים באמצעות שימוש בכוח או באיומים לשימוש בכוח כלפי אותו אדם. סחיטה באיומים- מבוצעת בשימוש באיום על אדם בכל צורה שהיא בין בכתב בין בעל פה או בין התנהגות, מצב של פגיעה שלא כדין בגופו, חירותו רכושו וכדומה. מדובר במצב של הטלת איימה כלפי אותו אדם על מנת להניעו לבצע או להימנע מביצוע מעשה מסוים. שיטת משפטינו מבצעת הבחנה בין סחיטה בכוח לבין סחיטה באיומים.
במסגרת עבודתי בחרתי למקד את הדיון לנושא הסחיטה באיומים. שאלת מחקרי עוסקת בסוגיה כיצד עבירת הסחיטה באיומים באה לידי ביטוי כעברת רכוש ומהי גישת המשפט הישראלי ביחס לעבירות אלה?
1. מבוא
2. רקע כללי
2.1. מהי עבירת הסחיטה באיומים?
2.2. היחס בין עבירת הסחיטה באיומים לבין עבירות איומים
3. הכרת המשפט הישראלי בעבירת הסחיטה באיומים
3.1. יחס החקיקה
3.2. יחס הפסיקה
4. כיצד עבירת הסחיטה באיומים באה לידי ביטוי כעבירות רכוש?
5. משפט משווה – ניתוח השוואתי ככל שמדובר בעבירת רכוש והזכות מהווה יסוד
6. סיכום מסקנות ודעה אישית
