סעיף 16 לחוק המקרקעין[1] קובע בהאי לישנא: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". נוכח הוראת הסעיף, נראה כי הן אמיר והילה והן שאולי ונעמה יכולים לתבוע את פינויו של סגן אלוף שומרוני משטחם מאחר וזה מחזיק בהם שלא כדין ושלא על פי הסכם תקף. בפסיקה הובהר כי הזכות לתבוע בגין הסגת גבול, אשר נועדה להגן על המחזיק ולא נועדה לברר את שאלת הבעלות במקרקעין, עומדת אף לבעל הזכות להחזקה מיידית במקרקעין למרות שאיננו מחזיק בפועל במקרקעין[2]. נראה כי הן אמיר והילה והן שאולי ונעמה, הינם בעלי הזכות להחזקה מיידית במקרקעין שלהם.
התביעה כנגד שומרוני יכולה להתבסס אף על הוראת סעיף 17 לחוק הקובעת: "המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת". "מחזיק" לעניין סעיף 17, מוגדר בסעיף 15 לחוק כך: "בסימן זה, "מחזיק" – בין שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו ובין שהשליטה הישירה בהם היא בידי אדם המחזיק מטעמו". משילובם של הוראות שני הסעיפים, עולה המסקנה כי אף הבעלים במקרקעין, שאיננו מחזיק בהן מאחר והוא משכיר אותן, יוכל לתבוע את הפסקת ההפרעה לשימוש במקרקעין[3]. הוראה דומה מצויה בסעיף 504 להצעת חוק דיני ממונות, תשע"א-2011 (להלן: "הצעת החוק"), אלא שזו כוללת במפורש אף את הבעלים במקרקעין ואת המשתמש בהן.
