שאלה מס' 1
בנוגע ליוסי, אמנון יטען, כי הסכם הממון זויף על ידי לאה ובהסתמך עליו קיבלה פסק דין בהיעדר הגנה ורשמה עליו את הדירה. לפיכך, הזכות שהוקנתה ליוסי על ידי לאה בהסכם הממון המזויף, ככל הנראה תילקח ממנה, ועל כן ליוסי לא תהא הזכות לקבל את הדירה לבעלותו מאחר וקיבל אותה מאדם שאינו בעל הזכות. אולם, אם יעמוד יוסי בתנאי תקנת השוק הקבועים בסעיף 10 לחוק המקרקעין[1] הרי שהוא יזכה בזכות הקניינית בחזרה. התנאים הם: 1. "רכישת זכות" - התחייבות למכר אינה רכישת זכות קניינית מאחר ונדרש רישום בטאבו. גם רישום הערת אזהרה אינה מהווה רישום.
שאלה מס' 2
לאה חתמה על הסכם עם צחי, וכך גם לוי. לפיכך, לכל אחד מהם ישנה זכות חוזית – התחייבות למכר. במצב דברים זה, מדובר בעסקאות נוגדות בהתאם לאמור בסעיף 9 לחוק המקרקעין. סעיף 9 כאמור קובע כי הראשון גובר אלא אם השני עומד ב-3 התנאים: תמורה, רישום ותום לב.
כאמור בנתוני השאלה, לוי שילם את מלוא התמורה לידי צחי. באשר לחובת תום הלב, מצוין כי לוי בחן את נסח הטאבו וראה שראובן שהוא הבעלים וצחי כרת עמו הסכם קומבינציה אשר הוא מבסס את ההתקשרות החוזית בינו ובין לוי. לכן, ניתן לומר כי לוי עומד בתנאי חובת תום הלב.
שאלה מס' 3
אין להסתפק בבחינת נסח הטאבו בלבד. הייתי דורש לקבל את תעודת הזהות של האישה ואת תעודת הנישואים ולראות האם הם התחתנו לאחר שהבעל נרשם כבעלים של הדירה. בנוסף, הייתי בוחן את הרישום ההיסטורי של הדירה בכדי לראות האם האישה הייתה רשומה אי-פעם כבעלים של הדירה. במידה והרישום תקין, ואין שום אינדיקציה להיות האישה בעלים של הדירה, הייתי מחתים אותה על תצהיר, שלפיו היא מצהירה כי אין לה חלק בדירה ואין לה חלק בעסקה, וכל התמורה שתועבר על ידי הקונה לידי הרוכש, אינו שלה ואין לו חלק בו. בנוסף, במסגרת התצהיר עוד יוצהר על ידי האישה כי במידה ויהיו לאישה טענות בנוגע לחלקה בדירה, היא תוכל לפנות אך ורק לבעלה, המוכר, ולא לקונה.
