סוגיית ענישת קטינים מעסיקה רבות את המחוקק ואת בתי המשפט. נראה כי מוסכם על כולם כי אין דין ענישת קטין המצוי בראשית חייו כדין ענישת בגיר. ענישה מחמירה של קטין בגין עבירה שביצע פוגעת בסיכויי השתקמותו בעתיד ובפיתוח מסלול חייו. הנחה זו מצטרפת להכרה בכך שהכוונה הפלילית המיוחסת לקטין נמוכה מזו המיוחסת לבגיר שביצע את אותה העבירה.
אחת הדוגמאות להבדלים בענישה בין בגירים לקטינים לגבי אותה העבירה, הוא בקשר לעבירת הרצח בכוונה תחילה. המחוקק קובע כי בגין עבירה זו יוטל עונש חובה של מאסר עולם ללא מתן שיקול דעת לבית המשפט, ובד בבד קובע כי הוראה זו תחול רק לגבי בגיר שביצע את עבירת הרצח על לא לגבי קטין שביצע עבירה דומה. עם זאת, המחוקק איננו קובע במפורש ובאופן בהיר איזה עונש יש לגזור על קטין שביצע עבירת רצח והסוגיה נותרה פתוחה להכרעתו של בית המשפט העליון, ולפרשנותו בקשר להוראות החוק הרלבנטיות.
בעוד שבעבר התעוררו חילוקי דעות בסוגיה זו, אשר נבעו מפרשנות שונה של הוראות החוק ותכליתן, ההלכה המחייבת היום כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בפסקי דין מאוחרים יותר היא, כי ניתן להטיל עונש של מאסר עולם על קטין אך לבית המשפט מסור שיקול דעת להפחית מעונש זה בשל נסיבותיו האישיות של הקטין, וזאת בניגוד לבגיר אשר לגביו נקבע העונש כעונש חובה. ההלכה של בית המשפט העליון בסוגיה זו מסתייגת מהוראות המשפט הבינלאומי אשר אף בהן ישנה התייחסות לענישת קטינים, ובית המשפט העליון צמצם באופן ניכר את השפעתן של ההוראות הבינלאומיות בסוגיה זו במשפט הישראלי.
מבוא
המסגרת הנורמטיבית
מאסר עולם מהו
רצח שבוצע על ידי קטין
העמדה המנוגדת
הבניית שיקול הדעת בענישה
משפט משווה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
