שאלה מס' 1
א) בהתאם להגדרתה של הגנה עצמית בסעיף 34י לחוק העונשין נקבעו בפסיקה שישה תנאים מצטברים להתקיימותו של סייג זה לאחריות פלילית[1]:
מעשיו של הנאשם נעשו כדי למנוע תקיפה שלא כדין;
לנאשם או לזולתו נשקפה סכנה מוחשית של פגיעה "בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו";
מדובר בסכנה מידית. המיידיות נבחנת לפי שני היבטים: האם ההגנה התבצעה רק מרגע שהמעשה נדרש באופן מידי למניעת התקיפה, והאם היא הופסקה מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות למניעת התקיפה.
שאלה מס' 2
כפי שצוין בפרשת היילו[1], "הגנה עצמית מדומה" נובעת משילובם של סעיפים 34י ו- 34טז לחוק העונשין יחד עם סעיף 34יח לחוק. אם הנאשם טוען שפעל מתוך הגנה עצמית בגלל טעות במצב דברים, הוא בפרשת היילו, טען הנאשם, שחנק למוות את הקורבן, שסבר שהמנוח, שלקח אותו בלילה לאזור חשוך ומבודד עומד לבצע בו מעשה סדום נוסף (זאת לאחר שהמנוח התעלל בו מינית פעמיים בשבועות שקדמו לכך).
שאלה מס' 3
מושג "קנטור" או "היעדר קנטור" היה בעבר חלק מהיסוד הנפשי המיוחד של עבירת הרצח ב"כוונה תחילה". היום, לאחר כניסתו לתוקף של התיקון מס' 137 לחוק העונשין, הוא מתייחס לעבירת רצח לפי סעיפים 300 ו- 301א לחוק העונשין, והוא חשוב לאור הוראותיו של סעיף 301ב לחוק שקובע עונש מופחת בגין עבירת רצח.
מושג זה מתייחס למצב שמתואר בסעיף 301(ב) לחוק העונשין: כשרצח בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, כאשר בעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו, והיה בקושי האמור כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין.
