1. עידו צודק. אילו עבירת השוחד הייתה עבירה של רשלנות היה מספיק שאדם מן היישוב היה צריך להיות מודע לפרטי העבירה, ולפי סעיף 21(א) לחוק העונשין, אך על מנת שעבירה תהיה עבירה של רשלנות צריך שהדבר ייקבע בעבירה. אם העבירה שותקת ביחס ליסוד הנפשי אז צריך את היסוד הנפשי שבסעיף 20, שהוא מודעות לטיב המעשה ולנסיבות. סעיף 20(ג) קובע חזקה לפיה יש מודעות כאשר יש עצימת עיניים אבל פה לא מדובר בעצימת עיניים. מלבד זאת, רשלנות יכולה להיקבע כיסוד נפשי רק לגבי עבירה שאיננה פשע (סעיף 21(ב). לפי סעיף 24 לחוק העונשין עבירת פשע היא עבירה שהעונש שנקבע לגביה הוא חמור ממאסר של שלוש שנים. לעבירת השוחד נקבע עונש מאסר של 7 שנים, וזה פשע, וממילא לא יכול להיות יסוד נפשי של רשלנות.
2. נותן שוחד ברשלנות לעובד הציבור כהגדרתו בסעיף 290(ב) בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 290(א). (צריך לשנות בשני היבטים: גם להוסיף במפורש את היסוד הנפשי של הרשלנות, וגם לשנות את העונש כך שלא יהיה עבירת פשע.
3. המבחנים למבצע בצוותא (פס"ד פלונים): מבחן הקרבה והמעגל הפנימי, תרומה מהותית לעבירה, מבחן השליטה הפונקציונאלית, המבחן המשולב. היסוד הנפשי: מודעות לכך שפועלים בצוותא (פס"ד משולם). מסייע לפי סעיף 31 הוא שותף עקיף ומשני שאינו חלק מהמעגל הפנימי ותרומתו היא רק אמצעי עזר לביצוע העבירה (פס"ד פלונים). היסוד העובדתי של המסייע: התנהגות תורמת ליצירת תנאים לעשיית העבירה (מעשה + לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה). היסוד הנפשי בסיוע: מודעות לכך שההתנהגות תורמת ליצירת תנאים לביצוע העבירה + מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע את העבירה + מטרה לסייע.
