לגבי אלישע – לגבי החזקת הנשק: סעיף 144(א) לחוק העונשין קובע כי המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו מאסר שבע שנים. ה"החזקה" לפי סעיף 34כד היא: "שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד". יסודותיה של עבירת ההחזקה הותוו בפס"ד הוכשטט[1] בעמדת המיעוט של השופט ברק[2]. שם הוא פסק שיש להבחין בין החזקה פיסית לבין החזקה קונסטרוקטיבית. לגבי ההחזקה הפיסית, היא מתקיימת כאשר מתקיים מבחן כפול[3]: יש לאדם שליטה בחפץ, שהוא היכולת לפי מהלך העניינים הטבעי לעשות מעשה פיסי בחפץ, אף אם הוא לא ממש בידיו, והשליטה מיוחדת רק לו. דרישת הבלעדיות איננה קיימת במחזיקים בצוותא, אולם על מנת שתהיה החזקה בצוותא נדרשת זיקה בין חברי ה"חבורה". השופט ברק הסתפק במקרה שבו לשני אנשים יש שליטה בחפץ והם לא פועלים כ"חבורה" האם ניתן לראותם כבעלי שליטה, ודעתו של השופט ברק נטתה דעה כי יש לראות בהם כבעלי שליטה, אך הוא לא הכריע בשאלה זו[4]. בקשר ליסוד הנפשי הנדרש בהחזקה פיסית, נקבע כי צריך מודעות לשליטה הפיסית ולכך שמדובר בשליטה בלעדית, ובמקרה של החזקה בצוותא מודעות לרכיב הנסיבתי של פעילות בצוותא[5].
