1. הטענה של הסנגור היא כי מדובר בניסיון בלתי צליח. הסניגור איננו צודק בטענה זו, וכפי הנראה היא תידחה על ידי בית המשפט. סעיף 25 לחוק העונשין[1] קובע את עבירת הניסיון, שחלה גם על העבירה שבסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין. סעיף 26 לחוק העונשין קובע שלעניין ניסיון אין נפקא מינה אם ביצוע העבירה היה בלתי אפשרי בשל מצב דברים עובדתי שהעובר דימה אותו או שטעה לגביו. כלומר, לפי הסעיף גם אם בפועל ישנן עובדות שאינן מאפשרות את ביצוע העבירה, והעובר טעה לגביהן וחשב שהן מתקיימות והתכוון לעבור את העבירה המושלמת, אפשר יהיה להרשיע אותו.
2. הטענה של הסנגור היא כי הפעולות שביצע הנאשם הן הכנה בלבד, ואינן נחשבות לניסיון. הסניגור איננו צודק בטענה זו, וכפי הנראה היא תידחה על ידי בית המשפט. סעיף 25 לחוק העונשין קובע את עבירת הניסיון, שחלה גם על העבירה שבסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין. סעיף 25 מבחין בין פעולות הכנה בלבד, שאינן נחשבות לניסיון, לבין פעולות מתקדמות יותר שמקימות את עבירת הניסיון.
3. הטענה של הסנגור היא לניסיון בלתי צליח בשל טעות משפטית. הסנגור צודק בטענתו זו, וכפי הנראה היא תתקבל על ידי בית המשפט. כאמור לעיל, בית המשפט קבע כי סעיף 26 לחוק העונשין, הקובע כי עבירת הניסיון חלה גם בניסיון בלתי צליח, היא רק כאשר חוסר האפשרות של העבירה להתבצע היא בשל טעות עובדתית אובייקטיבית של הנאשם שאילו לא הייתה קיימת, ואילו מצב הדברים העובדתי האובייקטיבי היה כפי שהנאשם דימה אותו, הייתה מתבצעת העבירה המושלמת.
