מבוא
בעבודה אבחן את הטענות בעד ונגד ביטול סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה[1], המחריג עובדי הנהלה ועובדי אמון מתחולתו של החוק. חריג זה התפרש בפסיקה בצמצום, מאחר והוא מחריג את העובדים הללו מתחולתו של החוק שמגשים מטרות חשובות ומגן על העובדים, ובספרות הוצע לבטל אותו לחלוטין. בספרו יש דעות שונות בנושא זה, יש דעות הקוראות לבטל את הסעיף לחלוטין, ואחרות הקוראות רק לצמצם אותו לעובדי הנהלה בכירים. בעבודה אציג את הגישות השונות, ואציע הצעה אישית, המאזנת לדעתי בין הטענות והאינטרסים השונים. בפרק הראשון אציג את ההסדרים העיקריים שבחוק. בפרק השני אציג את המטרות של החוק. הפרק השלישי יהיה פרק הדיון העיקרי שבו אציג את הטענות בעד ונגד ההחרגה. בפרק הרביעי אציג את המסקנות ואת הצעתי האישית.
חוק שעות עבודה ומנוחה
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע הגבלות לעניין שעות העבודה המקסימליות שבהן מותר להעסיק עובדים, ולעניין ימי המנוחה שהמעסיק מחויב לתת לעובדים.
סעיף 2 לחוק קובע כי יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. סעיף 3 לחוק קובע כי שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה. באופן עקרוני אסור למעסיק להעביד עובדים מעבר למספר השעות המקסימלי שנקבע עבור יום עבודה ועבור שבוע עבודה. אולם לאיסור זה יש חריגים בחוק.
מבוא
חוק שעות עבודה ומנוחה
מטרות חקיקת החוק
החרגת עובדי הנהלה – בעד ונגד
סיכום, מסקנות ועמדה אישית
רשימה ביבליוגרפית
