זכותו של העובד לפרטיות המקום העבודה מוכרת במשפט הישראלי. הזכות לפרטיות מוקנית לכל אדם, כזכות יסוד הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם חשיבותה עולה כאשר מדובר במקום העבודה. זאת לנוכח ההבנה כי העובד מעביר חלק נכבד מיומו במקום העבודה, וכי מקום העבודה איננו מקור לפרנסה בלבד, אלא מקום לקיום קשרים חברתיים, להגשמה עצמית, ועוד.
ככל זכות יסוד, גם זכות היסוד של ההגנה על הפרטיות איננה זכות מוחלטת. כאשר היא מתנגשת עם זכות יסוד אחרת יש צורך לבצע איזון בין האינטרסים המתנגשים. בנוגע לזכות הפרטיות של העובד במקום העבודה, בצד האינטרס של העובד כי פרטיותו תישמר, עומדים האינטרסים של המעביד. האינטרס של המעביד הוא לקבל את מלוא המידע שהוא יכול לקבל על העובד, על אופן התנהלותו בעבודה, על המאמצים שהוא משקיע בעבודה, ואף על הרקע האישי שלו. האינטרסים של המעביד הוכרו אף הם כמעוגנים בזכויות יסוד, כגון זכות היסוד להגנה על הקניין והפררוגטיבה הניהולית המסורה למעסיק. כאשר עולה טענה אם כן לפגיעה בזכות לפרטיות של העובד הנגרמת על ידי המעביד, יש צורך לאזן בין האינטרס של העובד לבין האינטרס של המעביד.
במסגרת העבודה אבחן את היקפה של הזכות לפרטיות של העובד במקום העבודה, את האינטרסים המנוגדים של המעביד, ואת האיזון שנעשה ביניהם. הזכות לפרטיות במקום העבודה יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה היבטים: א. כאשר המעביד דורש לקבל מידע מהעובד בטרם הקבלה לעבודה. ב. כאשר המעביד אוסף מידע על העובד במהלך יחסי העבודה. ג. כאשר המעביד מבצע מעקב אחר העובד במקום העבודה.
מבוא
זכות העובד לפרטיות
האינטרסים של המעביד
האיזון בין האינטרסים המנוגדים
משפט משווה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
