התעמרות בעבודה - כללי
נושא ההתעמרות בעבודה החל לחלחל בשנים האחרונות לפסיקות בתי הדין לעבודה ולספרות המשפטית העוסקת בדיני העבודה. במספר פסקי דין נדרש בית הדין להגדיר את התופעה של התעמרות בעבודה ולדון לגופו של עניין בטענות של עובד/ת להתעמרות מצד המעסיק ובדרישתו לפיצויים מהמעסיק בעקבות כך. פסיקותיו של בית הדין לעבודה נעשו בחלל חקיקתי ריק, ובהעדרו של חוק ספציפי העוסק בהתעמרות בעבודה, ובמסגרת כך נדרשו בתי הדין להגדיר את התופעה ואת מאפייניה, ולהכריע בשאלת גובה הפיצויים שניתן יהיה לפסוק לעובד.
המסגרת הנורמטיבית
כאמור, נושא ההתעמרות בעבודה איננו מעוגן כיום בחקיקה ראשית, אם כי ישנה הצעת חוק בנושא[1]. הצעת החוק שהוגשה בשנת 2015 נבעה מתוך התגברות המודעות הכללים לתופעות של התעמרות בעבודה, ולהשלכות השליליות ואף המסוכנות שעלולות להיות לתופעות אלה על העובד, על יתר העובדים ועל מקום העבודה בכלל. הצעת חוק התעמרות בעבודה אמנם טרם הבשילה לכדי חוק חרות ומחייב, אולם בתי הדין מתייחסים אליה בפסיקותיהם, ומבססים את פסיקותיהם על העקרונות שבהצעת החוק.
ההגדרה של ההתעמרות בעבודה, כפי שהוצעה בספרות שקדמה להצעת החוק, היא "התנהגות חוזרת ונשנית כלפי עובדים שרישומה הוא פגיעה שאינה פיזית, אשר נחווית לרוב על ידי העובדים כהשפלה"[2]. ההגדרה שבהצעת החוק להתעמרות היא דומה במהותה. על פי הצעת החוק התעמרות היא "התנהגות פוגענית המופנית כלפי אדם באופן חוזר ונשנה, לא במסגרת אירוע חריג וחד-פעמי אלא במספר אירועים נפרדים, ויוצרת עבור האדם סביבה עוינת במסגרת העבודה".
