בחירות דמוקרטיות, שלטון חוק, הפרדת רשויות, קבלת החלטות על-פי רוב, ושוויון פוליטי ומשפטי. אך בעיקרה הדמוקרטיה היא מערכת של ערכים, עקרונות ואמונות, המתבטאות בצורת חיים חברתית ופוליטית כהשקפת עולם. אחת הזכויות הפונדמנטאליות והעיקריות היא הזכות לפרטיות. הזכות לפרטיות היא אחת מהזכויות הטבעיות שמבוססות על הכבוד והחירות להן זכאי כל אדם. עד המהפכה החוקתית הוכרה הזכות לפרטיות בחוק הגנת הפרטיות, אולם עתה היא זוכה להגנה נורמטיבית חוקתית שמעוגת בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, הזכות לפרטיות אינה הזכות החוקתית היחידה במשפט הישראלי. בשלטון דמוקרטי אין זכויות אבסולוטיות ובלתי מוגבלות. אף הזכות לקניין הוכרה כנורמה קונסטיטוציונית בעלת מעמד חוקתי קולוסלי במשפט הישראלי.
אפוא, בעבודה דנא אעסוק בזעיר אנפין בגין שתי הזכויות לעיל ואיזונם, כאשר מחד זכותו הקניינית הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק שמעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומאידך זכותו של העובד לפרטיות ולצנעת הפרט.
את נושא העבודה בחרתי מתוך מטרה להגיע להכרה, הבנה וסקרנות אינטלקטואלית, ביחס לסוגיות מציאותיות שעומדות על הפרק בחיי היום יום של כל עובד במדינת ישראל, וכיצד העובדים יכולים להתגונן אל מול המעביד בגין שמירה על פרטיותם.
אפוא, שאלת המחקר בעבודתי תעמוד על האינטראקציה בין הזכות לפרטיות של עובדים בעבודה, לבין הזכות הקניינית של המעביד, וכיצד שתי הזכויות הללו, מגיעות לנקודת איזון ע"י ביה"ד לעבודה, כאשר עסקינן בקריאת דואר אלקטרוני של עובדים ומצלמות מעקב בעבודה.
