חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, צריך הסכמתו של אדם על מנת להיכנס לנכסיו ועוד .
חוק הגנת הפרטיות קובע: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו" .
הן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והן חוק הגנת הפרטיות מגדירים מהי הזכות לפרטיות, אולם לא נותנים מענה ספציפי להגדרת הזכות לפרטיות במקום העבודה, ולכן, מי שבעיקר נותן מענה לשאלה זו, הם בתי המשפט אשר עושים זאת באמצעות הפסיקה שלהם.
יצוין כי ישנם חוקים ספציפיים אשר מונעים מהמעסיק חדירה לפרטיותו של עובד, כדוגמת חוק המרשם הפלילי, עליו אפרט גם כן בהמשך עבודתי.
כפי שציינתי, הזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית והיא משקפת את תכלית מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. עצם העובדה כי הזכות לפרטיות הוכרה ברמה של זכות חוקתית, יש לכך השפעה ישירה על הזכות לפרטיות של אדם-עובד, במקום עבודתו. על אף ההכרה בה כזכות חוקתית, אין הדבר אומר כי לזכות לפרטיות קיימת הגנה מוחלטת, אלא הגנה יחסית, ולכן הדבר גורם לכך שיש לשמור על איזונים כאלה ואחרים גם מצדו של המעסיק ולא רק לשמור על האינטרסים של העובד . כך למשל, כאשר באים להגן על הזכות לפרטיותו של עובד, יש לאזן בין זכותו לפרטיות לבין זכותו הקניינית של המעסיק לנהל את מקום עבודתו כראות עיניו.
הזכות לפרטיות במקום העבודה יכולה להתפרס על מגוון רחב של נושאים, גם לפני קבלת עובד לעבודה וגם בעת תקופת העסקתו של העובד: הפניית עובדים למבחני התאמה, בדיקות רפואיות, בדיקות סמים, בדיקת פוליגרף, רישום פלילי, מעקב אחר עובד בין אם באמצעות מצלמות ובין אם אחר תיבות דואר אלקטרוני פרטיות ו/או מקצועיות ועוד .
העבודה כוללת:
מבוא: מהי הזכות לפרטיות
האם התקנת מצלמות בעבודה מהווה פגיעה בפרטיות
האם כניסת מעביד לדואר אלקטרוני של העובד מהווה פגיעה בפרטיות
דרישת מרשם פלילי מעובד
האם דרישת מעסיק לקבלת טביעת אצבע של עובד מהווה פגיעה בפרטיותו
סיכום, מסקנות ודעה אישית
ביבליוגרפיה
