אחד הנושאים הבולטים הממלאים את דפי העיתונות והתקשורת הכלכלית בישראל הוא נושא יחסי העבודה במשק הישראלי. נראה שאין נושא מרתק הטומן בחובו יחסי אנוש, כסף, קידום ומעמד כמו הנושא של יחסים בין עוסקים לבין מעסיקים.
בשנים האחרונות, ובמיוחד עם חקיקתם של חוקי היסוד (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק)[1], מעמדם של זכויות העובדים במשק קיבלו משנה תוקף ובתי הדין לעבודה על ערכאותיהם השונות דנים בהם שוב ושוב.
המשפט דהיום אינו תופס את יחסי העבודה כיחסים של מרות קשה, חיובים חד צדדיים ועמידה איתנה על דרישותיו הבלעדיות של המעסיק, אלא כיחסים חוזיים אשר צריכים להתנהל ולהתקיים בתום לב הדדי תוך ראייה עדכנית של האינטרסים של כל אחד מן המתקשרים בהסכם העבודה: מחד, זכותו של המעסיק לנהל את עסקו על פי מיטב הבנתו, כישרונו ורצונו, ומאידך זכותו של העובד לשמירה על זכויות המגן שלו, זכויותיו הסוציאליות כעובד וזכויותיו כבן אנוש עלי אדמות, אשר ככזה זכאי הוא לכבוד, חופש ולשמירה על בריאותו הגופנית והנפשית.
המחקר שאערוך מבקש להיכנס מעט אל עובי הקורה ולדלות דוגמאות ומאפיינים להלכות ולפסיקות של בתי הדין לעבודה. אבקש לראות כיצד מזרימים בתי הדין לעבודה דם אל עורקיה של החקיקה הישראלית בכל הקשור למתח שבין הזכויות האמורות.
[1] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק יסוד: חופש העיסוק (להלן: "חוקי היסוד").
מבוא
פרק א': הפררוגטיבה הניהולית מהי?
פרק ב': זכויות העובד במקום העבודה
פרק ג': האיזון הקיים בין הזכויות המתנגשות
פרק ד': האם האיזון הקיים הוא האיזון הראוי?
פרק ה': מסקנות ודעה אישית
ביבליוגרפיה
