שאלה מס' 1
ראשית יש לדון האם יש פה ארגון עובדים יציג. בבג"צ עמית נאמר כי המונח ארגון יציג רלוונטי לגבי חוקים רבים, והמחוקק לא הגדיר בצורה גורפת מהו ארגון עובדים יציג, ולכן בית המשפט מנה מספר מבחנים שהם תנאים הכרחיים לקיומו של ארגון עובדים יציג. בעניינינו השאלה היא האם יש ארגון עובדים יציג לעניין קיומה של התארגנות ואולי הסכם קיבוצי שעליו יידרשו העובדים לחתום. חוק הסכמים קיבוציים מבחין בין הסכם קיבוצי מיוחד, שהוא הסכם לגבי מפעל מסוים או מעביד מסוים, לבין הסכם קיבוצי כללי, שהוא הסכם לכל שטח המדינה או לענף מסוים במשק ולא מיוחד למעביד מסוים, ולגבי הסכם קיבוצי מיוחד קובע בסעיף 3 כי ארגון העובדים היציג של העובדים הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול של העובדים המאורגנים ובלבד שלא מדובר בפחות משליש מכלל העובדים המאורגנים. בעניינינו ההסכם אמור לחול על כלל העובדים במקום העבודה, ולכן התנאי מתקיים.
שאלה מס' 2
למרות שאין כיום חוק האוסר על התעמרות בעבודה, גישת בית הדין לעבודה היא כי ניתן להגיש תביעה בשל התעמרות בעבודה, וניתן לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש בשל העילה של התעמרות בעבודה (פס"ד מני נפתלי). בפסיקה נקבע כי להתנהגות העולה לכדי התעמרות בעבודה יש פנים רבות, וההתעמרות יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים רבים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בפגיעה באופן מילולי בעובד (פס"ד גיא אליהו), היא יכולה לבוא לידי ביטוי במתן משימות משפילות הפוגעות במעמדו של העובד, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בבקרת-יתר ובפיקוח-יתר ודקדקנות עם העובד, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בהפגנת שליטה כלפי העובד (פס"ד מני נפתלי). נפסק כי באופן כללי התעמרות היא התנהגות מטרידה ומשפילה, הנעשית באופן חוזר ונשנה (פס"ד מני נפתלי).
