תביעתו של יוני: יוני יזכה לפיצוי ככל שהאירוע עונה להגדרת ת"ד לפי ס' 1 לחוק הפלת"ד (להלן: "החוק"), זאת בהתאם ל-3 השלבים שנקבעו בפס"ד עוזר. שלב א' (הגדרה בסיסית) על 6 יסודותיו המצטברים: 1) מאורע: התרחשות שהיא יחידה בפני עצמה- כאן התלקחות המושבים 2) נזק גוף: "פגיעה או ליקוי גופני" – כוויות בידיים. 3) עקב- נדרש קשר סיבתי (להלן: "קש"ס") בין נזק הגוף לשימוש - א. קש"ס עובדתי לפי מבחן האלמלא: יוני יטען שאלמלא חנה (השימוש), לא היו נגרמים השריפה והנזק. ב. קש"ס משפטי: "מבחן הסיכון" מתוחם ב"מבחן השכל הישר" (פס"ד עוזר). מבחן הסיכון – אומנם התלקחות היא במתחם הסיכון של שימוש ברכב אך היא נגרמה מהסיגריה של יוני שהוא גורם זר מתערב ולמעשה הרכב שימש זירה. מבחן השכל הישר – ההתלקחות מהסיגריה אינה חלק מהסיכון שהחוק ביקש להגן מפניו. לכן לא מתקיים גם מבחן השכל הישר 4) שימוש: יוני יטען שזה עתה סיים לחנות לכן עדיין עושה שימוש ברכב במובן ס' 1 לחוק. בנוסף יטען שכיבוי השריפה הינו בגדר תיקון/טיפול דרך.
תביעת גדי: שלב א' – 1) מאורע: כנ"ל – לגדי אירעה תאונה 2) נזק גוף: שברים ברגליים. 3) עקב (קש"ס) א. קש"ס עובדתי: גדי יטען שאלמלא הידרדרות הרכב הוא לא היה נפגע. מנגד יטענו שהוא לא נפגע מהרכב אלא מהנחיתה על הקרקע. ב. קש"ס משפטי: מבחן הסיכון – יטען שהנזק ולו מ"הנחיתה" הוא בתחום הסיכון שהידרדרות רכב יוצרת. מנגד, יטענו שלא בתחום הסיכון שרכב עומד ללא מנוע יוצר והיתה התערבות של גורם שלישי לא בתחום הסיכון - מבחן השכל הישר - תטען, שהתכונות של הפעילות – דחיפה והידרדרות שגרמו לפגיעה תרמו לנזק בגדר סיכון שהחוק בא להסדיר. 4) שימוש: גדי יטען ש"דחיפה" ו"הידרדרות" הם שימוש 5) ברכב מנועי: מחד יטענו שהרכב לא היה ממונע בעת התאונה אך גדי יטעו ש"אופיו הממונע" נשמר, הוא מפורק רק יום אחד ואפשר לתקן זאת והוא לא התכוון להותיר את המצב כפי שהוא ועובדה שהתאונה ארעה בדרך לתיקון (פס"ד זק).
