טרם אתייחס לקייס זה. הרי נקבע זה מכבר, כי הפרת חובה חקוקה מוסדרת בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. על מנת להקים את החובה המחוקק קבע, כי צריכים להתקיים היסודות בעוולה זו. ראשית, אציין כי החובה צריכה להיות לפי מקור משפטי כלשהו שמחייב ו/או מורה לעשות דבר משהו ו/או להימנע מלעשות משהו. על מנת לטעון להפרת חובה חקוקה, יש לעמוד בחמישה יסודות חיובים ואחד יסוד שלישי, שכולם יחדיו מגבשים את עוולת הפרת חובה חקוקה, דהיינו. 1. חובה המוטלת מכוח חיקוק ( למעט פקודת הנזיקין), 2. החיקוק לפי פירושו הנכון נועד לטובת המזיק. 3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. 4. ההפרה גרמה לנזק. 5. הנזק שנגרם לניזוק הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק 6. החיקוק לפי פירושו הנכון לא התכוון לשלול את הסעד בהפרת חובה חקוקה.
ההחלקה של אלמוג- יסוד העובדה הינו תקנות הסדרת מקומות רחצה ( בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד 2004 ( להלן: "תקנות הבריכות"). בחוק זה , מצויין בסעיף 25 (ב), כי שטחים באתר הבריכה יתוחזקו באופן המונע החלקה, קרי המרצפות היו בניגוד לחוק. החיקוק נועד לטובת אלמוג, אבי המחזיק בבריכה, הפר את החובה המוטלת עליו, ההפרה גרמה לנזק והנזק שנגרם הוא הנזק אליו התכוון המחוקק. מפעילי הבריכה יטענו כי זה חוק זה נועד להגן על כלל הציבור ולא על אלמוג בפרט. אלמוג יטען, כי על פי (פס"ד בריגה נ' מוסטפה), ניתן לבסס עילה להפרת חובה חקוקה גם שהיא נועדה להגן על כלל הציבור. כאמור, גל נפל ונחבל ונשאר מחוסר הכרה.
