פסק הדין הראשון:
תמ"ש (י-ם) 39371-09-12 ש.ב.ע נ' י.צ.ב.ע, (פורסם בנבו, 10.12.13).
בנושא: עילות גירושין וסרבנות גט.
העובדות בפסק הדין:
בית המשפט דן בתביעה שהגיש בעל כנגד אשתו בגין סרבנות גט של האישה. לטענת הבעל, הוא ביקש להתגרש מהאישה כבר במשך שנים רבות, אולם הוא סורב על ידי האישה, שלא רצתה לקבל את גיטה, מטעמים בלתי מוצדקים. בתביעתו טען הבעל כי סרבנות הגט של האישה עולה לכדי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין[1], רשלנות הגורמת לו נזק בפגיעה באוטונומיה שלו ובחירותו להתקדם ולהתנתק מהנתבעת, והוא תבע לקבל פיצוי כספי בגינו.
התביעה הנדונה הייתה ה"סיבוב השני" בין בני הזוג. תביעה קודמת הוגשה על ידי הבעל באותה טענה, כי נגרם לו נזק בסירובה של האישה. בקשר לאותה תביעה ראשונה הגישה האישה תביעה שכנגד, בה טענה כי גם לה נגרמו נזקים בשל בגידותיו של הבעל, לטענתה. הסיבוב הראשון ביניהם הסתיים בפשרה, שבה האישה שילמה לבעל סכום של 5,000 ₪. התביעה השנייה, התביעה דנן, הוגשה לאחר שבחלוף הזמן מהתביעה הראשונה האישה עדיין התמידה בסירובה לקבל את הגט, ובתביעה זו תבע הבעל את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, החל ממועד מתן פסק הדין ב"סיבוב הראשון", והסכום הנתבע כלל את הנזקים העתידיים להיגרם לו מהסירוב המתמשך של האישה.