בעבודה אדון בשאלה האם נכון לקבוע הליך גישור כהליך חובה בסכסוכים בין בני זוג במסגרת גירושין על החינוך שיינתן לילדם. החוק כיום מחייב את בני הזוג להגיש בקשה ליישוב סכסוך בטרם הגשת תובענה בענייני משפחה לערכאה השיפוטית, ולקיים פגישות מהו"ת ביחידת הסיוע שבמהלכן ייבחן האם ניתן לפתור את הסכסוך בין בני הזוג בהליך חלופי שמחוץ לבית המשפט, לרבות באמצעות הליך גישור, ויחידת הסיוע תמליץ לבני הזוג לפנות להליך זה. אך בסופו של דבר יחידת הסיוע לא מקיימת את הגישור בעצמה, והיא לא יכולה לכפות על הצדדים לפנות לגישור. ההחלטה האם לפנות לגישור היא החלטה שתלויה בהסכמה של שני הצדדים, ואם לא הגיעו להסכמה הם רשאים לפנות בהגשת תובענה לבית המשפט. על כן אדון בעבודה בשאלה האם נכון לקבוע הליך גישור כהליך חובה, שהפניה הראשונית אליו איננה תלויה בהסכמת הצדדים, בקשר לסכסוכים בין בני הזוג בקשר לחינוך של הילדים.
אבקש לטעון כי לדעתי אכן נכון לקבוע הליך גישור כהליך חובה בסכסוכים בין בני זוג בקשר לחינוך הילדים. להליך הגישור יתרונות רבים על פני ההליך המשפטי, והיתרון המרכזי שלו הוא בכך שהוא מסייע לטרנספורמציה בין הצדדים ולהעצמתם. לכן הוא נתפס כמתאים במיוחד לסכסוכים שנלווה אליהם מטען רגשי רב, ושבהם השאלה המשפטית הטכנית איננה העיקר, אלא רגשותיהם ותחושותיהם של הצדדים.
מבוא
הסמכות לדון בנושא חינוך הילדים
הליכי גישור – כללי
התאמת הליך הגישור לסכסוכים בענייני משפחה
מדוע גישור מתאים במיוחד לסכסוכים בנושא חינוך הילדים
בקשה ליישוב סכסוך במשפחה – המצב הנורמטיבי כיום
הליך גישור חובה בסכסוכים בנושא חינוך הילדים
ההצדקות לקיומו של הליך גישור חובה בנושא זה
המודל הראוי
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
