שאלה 1
דוגמה ראשונה: חיוב במזונות בנישואין אזרחיים. החיוב במזונות אישה הוא לפי הדין האישי. בבני זוג יהודים זה לפי הדין הדתי (סעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)). אילולא עיקרון תום הלב, במקרה של נישואין אזרחיים לא היה מקום לפסוק מזונות, כי לפי הדין הדתי אין פה נישואין. אבל לאור עיקרון תום הלב נפסק בפרשת פלונית שאפשר לפסוק מזונות אם ישנה הסתמכות של אחד מבני הזוג על האחר.
דוגמה שנייה: רישום נישואין פרטיים. בניגוד לנישואין אזרחיים, שאינם כדת משה וישראל, נישואין אזרחיים הם כן כדת משה וישראל, אבל לא דרך הרבנות. אילולא עיקרון תום הלב, היה צריך להכיר בתוקף של הנישואין הללו, כי הם היו כדת משה וישראל, והיה צריך לאפשר לבני הזוג להירשם כנשואים בלי שום בעיה. אבל לאור עיקרון תום הלב, ותקנת הציבור, נפסק בפס"ד כהן כי בני זוג שנישאו בנישואין פרטיים נוהגים בחוסר תום לב, ואפשר למנוע את הרישום שלהם.
שאלה 2
האתגרים ההלכתיים הם האם יש להכיר בסוג של נישואין כאלה. האתגר הזה קיים בכל מקרה של נישואין אזרחיים, ובכל מקרה של ידועים בציבור, אבל במקרה הזה יש בעיה חמורה יותר. לגבי נישואין אזרחיים יש גישה בהלכה לפיה לא צריך אפילו גט לחומרה, כי עצם העובדה שבני הזוג לא פעלו במתכונת שהם חייבים לפי החוק, לפנות לבית דין רבני, הם מצהירים בכך שהם לא רוצים להיות נשואים לפי ההלכה. כך גם לגבי ידועים בציבור , שהעובדה שהם לא נישאים היא כמו הצהרה שהם לא רוצים להינשא.
