חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000[1], נחקק כחלק ממגמה בין-לאומית אשר החלה להתפתח בשנות התשעים של המאה העשרים, ואשר אליה הצטרפה גם ישראל, המגמה שבאה לידי ביטוי בתקיפה ישירה של יסוד הרווח המופק מפשיעה חמורה.
כפי שמציין גיל עשת במאמרו "הלבנת הון: הזיקה לעברת-המקור והוכחתה לנוכח עיקרון של הליך ראוי"[2], התפיסה העומדת מאחורי חקיקתו של חוק איסור הלבנת הון היא תקיפה ישירה של הרווחים המופקים מפשיעה חמורה, אשר מתבטאת, באופן טיפוסי, בסחר בסמים, בהימורים, בזנות, בסחיטה, במרמה ובסוגים נוספים של עבריינות. עברת הלבנת ההון היא עברה קורלטיבית לעברת-המקור, דהיינו מרכז הכובד שלה הוא בזיקתה לעברת-המכור, המעונה "העברה המגדירה".
כאמור, באופן טיפוסי, עברות המקור הן עברות של פשה חמור, כגן: סחר בסמים, סחר בבני אדם, זנות ועוד. ואולם, במסגרת תיקון מס' 14 לחוק איסור הלבנת הון[3], הוספו לרשימת עבירות המנויות התוספת הראשונה לחוק עבירות מס חמורות, כגון עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, ועבירות לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה).
המשמעות של הוספת עבירות המס האמורות לרשימת עבירות המקור, הינה שעשיית פעולה אסורה ברכוש או כספים שמקורם בעבירות המס, תהווה עבירה פלילית על פי חוק איסור להלבנת הון.
1. מבוא.
1.1 הצגת נושא – מהות החוק איסור הלבנת הון ומטרותיו, משמעות
הוספת עבירות מס כעבירות מקור והשלכותיה
1.2 הצגת שאלת המחקר – האם עבירות מס שנכללו היום
בחוק איסור הלבנת הון ניתנות להמרה בכופר
2. חוק איסור הלבנת הון
2.1 סקירה היסטורית של התפתחות
מגמה בינלאומית לאיסור הלבנת הון
2.2 ההוראות המרכזיות של חוק איסור הלבנת הון
3. הוספת עבירות מס כעבירות מקור
במסגרת תיקון 14 לחוק איסור הלבנת הון
3.1 רציונלים של התיקון
3.2 הנחיות פרקליט המדינה בדבר מדיניות האכיפה
בעבירות מקור שהן עבירות מס
4. משפט משווה
5. מוסד המרת אישום
בעבירת מס בתשלום כופר כספי
5.1 משמעות חוקית של הסדרי כופר
5.2 האינטרסים של עבריין מס ושיקולים של הרשות
בהטלת כופר במקום העמדה לדין פלילי
5.3 טענות בעד ונגד הסדר הכופר
5.4 מדיניות הכופר במשט זר
6. סיכום
