בנושא מיסוי הוצאות פיתוח נקבעו בפסיקה מספר מבחנים לעניין השאלה האם יש לראות בהוצאות הפיתוח כחלק מתשלום התמורה, וממילא יש לחייב בגינם במס רכישה, או שמא יש לראות בהם כתשלום נפרד לתמורת הרכישה שמיסוי מקרקעין איננו רלוונטי אליה. המבחנים השונים סוכמו בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי ועדת הערר בעניין עמרם[1].
מקרה זה עסק בחברה קבלנית בשם עמרם אשר זכתה במכרז של רשות מקרקעי ישראל לבניית 3 מתחמים לבנייה במסגרת מחיר למשתכן בעיר אילת. על פי תנאי המכרז, הזוכה במכרז נדרש לשלם מעבר למחיר הקרקע עצמה גם הוצאות עבור פיתוח המקרקעין וסביבתם, תשלומים שונים עבור הקמת מבני ציבור באזור ותשלומים עבור פיתוח בשכונות ישנות הסמוכות למתחמים. השאלה שהתעוררה באותו מקרה הייתה, האם יש לראות בהוצאות הפיתוח שחברת עמרם מחויבת לשלם לפי תנאי המכרז כחלק מהתמורה הכוללת שהיא שילמה עבור רכישת הקרקע, וממילא היא תחויב לשלם מס רכישה גם בגין הוצאות הפיתוח, או שמא מס הרכישה ישולם רק עבור מחיר הקרקע עצמה, והוצאות הפיתוח הן התחייבויות נוספות שאינן חלק מעסקת רכישת הקרקע ואינן חלק מהתמורה ששולמה עבור הקרקע. במסגרת פסק דינה סקרה ועדת הערר את הוראות החוק ואת הפסיקה שהתייחסה לנושא מיסוי מקרקעין בגין הוצאות פיתוח.
