בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לקדם בישראל דיור בר השגה למעוטי יכולת שאין ידם משגת לרכישת דירה, וזאת באמצעות עידוד השכרה ארוכת-טווח, בדומה לנעשה במדינות אירופה ובארה"ב. במסגרת כך נחקקו שני חוקים המתמקדים בהטבות מס ליזמים ולקבלנים הבונים בניינים המיועדים להשכרה ארוכת-טווח על פי התנאים שבכל אחד מהחוקים. החוק האחד, הוא החוק לעידוד בניית דירות להשכרה[1]. החוק השני, הוא החוק לעידוד השקעות הון[2], שבפרק שביעי 1 שלו עוסק גם כן בהטבות מס ליזמים ולקבלנים הבונים בניינים להשכרה. בין שני החוקים הללו יש קווי דמיון רבים ויש גם הבדלים רבים, אולם המשותף לשניהם הוא כי שניהם מתמקדים ביזמים ובקבלנים הבונים בניינים להשכרה, ומבקשים לקדם השכרה ארוכת-טווח בישראל באמצעות פרויקטים חדשים שיהיו מיועדים למטרה זו.
שני החוקים הללו נחלו כישלון, ולא השיגו את מטרתם. החוק לעידוד בניית דירות להשכרה נחל כישלון חרוץ, והוא לא הביא אפילו לבניית בניין אחד. ביחס אליו הכישלון של חוק לעידוד השקעות הון היה מופחת, אולם גם חוק זה לא השיג את מטרתו, ובפועל אין כיום בישראל בנייה נרחבת של בניינים להשכרה ארוכת-טווח כפי שהתכוונו יוזמי החוקים הללו.
מבוא
החוק לעידוד בניית דירות להשכרה
החוק לעידוד השקעות הון
משפט משווה
סיוע בשכר דירה
מיסוי הכנסות מהשכרה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
