שאלה 1
העילה שיכולה להיות לשלומי כנגד אחיו היא עילת הטעות. סעיף 14 לחוק החוזים עוסק בעילת הטעות, וקובע שהעילה מתקיימת לגבי "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה". תנאי עילת הטעות הם: חוזה – יש. טעות בעובדה או בחוק – יש, הטעות היא בעובדת קיומם של זכויות בנייה. קשר סיבתי סובייקטיבי, "עקב" – יש, נתון כי שלומי התקשר רק בגלל שחשב שיש זכויות בנייה, ומשגלה שאין זכויות בנייה היה מעוניין לבטל את העסקה.
שאלה 2
עילת הביטול הרלוונטית היא חוזה למראית עין. חוזה למראית כין הוא חוזה שבו יש פער בין מה שהצדדים מציגים בחוזה לבין הרצון האמיתי שלהם, והמילה "למעשה" בנתוני השאלה מלמדת על הפער הזה. לפי סעיף 13 לחוק החוזים חוזה שנכרת למראית עין בלבד, בטל. בפסק הדין בעניין צוקרמן הבחין בית המשפט העליון בין חוזה למראית עין, שהוא חוזה שכל כולו הוא למראית עין ולמעשה אין לצדדים כל כוונה להתקשר ביניהם, לבין חוזה מלאכותי, שהוא חוזה שנערך בסיטואציה שבה הצדדים כן מעוניינים בעסקה אך לא באופן המוצג בחוזה, והצדדים הגיעו לעסקה, שבה הם מעוניינים, בדרך מלאכותית.
שאלה 3
עילה אחת שיש לרפעת היא עילת הכפייה. לפי סעיף 17(א) לחוק החוזים "מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". בפסק הדין בעניין פנפורד נקבע כי עילת הכפייה מתקיימת כאשר הלחץ המופעל על הצד לחוזה שולל ממנו את חופש הפעולה, והוא נאלץ להתקשר בחוזה.
