אופציות לעובדים הן זכויות המוענקות לעובדים, המאפשרות להם לרכוש בעתיד מניות של החברה בכפוף לתנאים מסוימים שהוגדרו בחוזה העבודה. הענקת אופציות לעובדים היא הטבה כלכלית, והיא חלק ממערך התגמול של החברה לעובדים שלה. החברה נותנת לעובד את הזכות לקנות מניות בחברה במחיר מימוש שנקבע מראש.
מתן תגמול לעובד בכיר באופציות באה במקורה לפתור את בעיית הנציג בחברה העסקית המודרנית. חברה כזו מתאפיינת בהפרדה בין הניהול לבין הבעלות[1]. בעל המניות משקיע בחברה ובתמורה לקבלת מניות, המבטאות את חלקו היחסי בחברה. אך השליטה בחברה אינה של בעל המניות, אלא, של האורגנים של החברה (הנציג), שהם אלה האחראיים לניהול הרכוש שרכש בעל המניות[2]. כתוצאה מההפרדה בין הבעלות לבין השליטה מתעוררת בעיית הנציג. התוצאה של החלטות בעלי השליטה בחברה משפיעה בעיקר על בעלי המניות, ולא על האורגנים של החברה[3] ולכן קיים חשש שקבלת ההחלטות ע"י הנציג, לא תיעשה בצורה המקדמת את עניינם של המשקיעים בצורה היעילה והאפקטיבית ביותר[4].
כאמור, בעבר שימש התגמול של מתן אופציות לעובדים אמצעי להקטנת "בעיית הנציג", מתוך הלך מחשבה לפיו באם חלק מרכיב השכר של העובד הבכיר יהיה כרוך בביצועי החברה, יצטמצם הפער בין האינטרס של העובד הבכיר לבין האינטרס של בעלי המניות. אך במשך השנים, התגמול באמצעות אופציות הפך לשיטת תגמול לא רק לעובדים בכירים, אלא, גם לדרגים נמוכים יותר.
מבוא
חלק ראשון: הכנסה פירותית והכנסה הונית
כללי
האבחנה בין הכנסה פירותית להכנסה הונית
מדוע הבחין המחוקק בין מס על הכנסה לבין מס על ריווחי הון
סיווג האופציה על מניות כתקבול הוני או כתקבול פירותי
חלק שני: ההסטוריה החקיקתית והדין הקיים
המצב המשפטי טרם הרפורמה במס הכנסה
מיסוי אופציות – הדין הקיים
סוגי האופציות אותן ניתן להפקיד אצל נאמן
הנפקת אופציות שלא באמצעות נאמן
חלק שלישי: מתן אופציות לעובדים שביצעו רילוקיישן
עקרון התושבות
סעיף 100 א לפקודת מס הכנסה
החלטות מס המפורסמות ע"י רשות המיסים
עובד המקבל אופציות עוזב את ישראל וממש את האופציות בהיותו מחוץ לישראל
עובד המקבל אופציות ממעסיקו בחו"ל ומהגר לישראל טרם מימוש האופציות
סיכום
