כיצד יכולות תיאוריות פסיכולוגיות להשפיע על כללי פרשנות החוזה

שאלת המחקר בעבודה היא: כיצד יכולות תיאוריות פסיכולוגיות להשפיע על כללי פרשנות החוזה.

כללי פרשנות החוזה נקבעו בהלכת אפרופים[1] ובתיקון מס' 2 לחוק החוזים[2]. קודם להלכת אפרופים, הייתה נהוגה תורת שני השלבים, לפיה בשלב הראשון חוזה יפורש בהתאם ללשונו, ורק אם לשון החוזה איננה יכולה ללמד באופן ברור על אומד דעתם של הצדדים ייבחן אומד דעתם בהתאם לנסיבות חיצוניות לחוזה. בהלכת אפרופים ביטל בית המשפט העליון את תורת שני השלבים, וקבע כי מעתה לשון החוזה והנסיבות החיצוניות ייבחנו במקביל ובשלב אחד. עוד קבע בית המשפט, כי במקרה שלא ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים על פי התכלית הסובייקטיבית, לפי לשון החוזה ונסיבות חיצוניות, ניתן יהיה ללמוד על אומד דעתם בהתאם לתכלית האובייקטיבית - לנוהג המקובל בחוזים דומים וכדומה.

כנגד הלכת אפרופים נמתחה ביקורת רבה. נטען כי הקביעה לפיה בית המשפט יכול לעשות שימוש במבחנים האובייקטיביים חותרת תחת הסכמות הצדדים, ובית המשפט נוקט באקטיביזם שיפוטי ומבקש לשים את עצמו בנעליהם של הצדדים ולכפות עליהם את עמדתו של בית המשפט. בעקבות הסערה שנוצרה לאחר הלכת אפרופים תוקן חוק החוזים, ובמסגרת תיקון מס' 2 לחוק החוזים תיקן המחוקק את סעיף 25 לחוק. אולם אף אם ניתן היה לצפות שהתיקון יבהיר את העמימות, הרי שחילוקי הדעות ניכרים גם לאחר התיקון החוק, ועד היום ניטשת מחלוקת בשאלת היחס בין סעיף 25 לחוק החוזים לבין הלכת אפרופים.

מבוא

כללי פרשנות חוזה

כלל הפרשנות לפני הלכת אפרופים

הלכת אפרופים

היחס בין סעיף 25 להלכת אפרופים

שימוש בדיספלינות פסיכולוגיות בפרשנות חוזים

ההשפעה של הטיות קוגנטיביות על דיני החוזים בכלל

תיאוריות פסיכולוגיות נוספות מלבד הטיות קוגנטיביות

דיון ומסקנות

סיכום

רשימה ביבליוגרפית