הסוגיה של פרשנות חוזה היא סוגיה שנדונה רבות בפסיקה ובספרות, ועד היום ישנם חילוקי דעות וגישות רבות ושונות לגביה. שני המקורות הרלבנטיים כיום לסוגיית פרשנות החוזה הם, הלכת אפרופים[1] ותיקון מס' 2 לחוק החוזים[2]. בהלכת אפרופים ביטל בית המשפט העליון את תורת שני השלבים שהייתה נהוגה עד אז, ושהעדיפה את המשמעות העולה מלשון החוזה על המשמעות העולה מנסיבות חיצוניות לחוזה. בפרשת אפרופים קבע בית המשפט כי תחת הפרשנות הלשונית יש לאמץ את הפרשנות התכליתית, ונסיבות חיצוניות לחוזה תיבחנה במקביל ללשונו של החוזה, על מנת לעמוד על אומד-דעתם של הצדדים. בעקבות הלכת אפרופים, תוקן סעיף 25 לחוק החוזים, וכיום ניטשת מחלוקת בשאלת היחס בין התיקון לחוק החוזים לבין הלכת אפרופים. מהעבר האחד ישנם כאלו הסבורים כי התיקון לחוק החוזים ביקש לבטל את הלכת אפרופים ולחזור לתורת שני השלבים. מהעבר האחר, ישנם כאלו הסבורים כי התיקון לחוק החוזים ביקש דווקא לאמץ את הלכת אפרופים.
בצד הדיונים הללו לגבי כללי פרשנות החוזה, ישנו דיון במאמר שנכתב לפני מספר שנים על ידי שלו וצמח בקשר ליכולת הצדדים להתנות על כללי הפרשנות שיחולו על החוזה[3]. לעמדתם של שלו וצמח, הצדדים יכולים להתנות על כללי הפרשנות שיחולו על החוזה, וזאת בהתאם לעיקרון חופש החוזים ולעיקרון תום הלב. במאמרם מציינים שלו וצמח כי עד למועד כתיבת המאמר לא זכתה שאלה זו לדיון בפסיקה ובספרות, ודומה כי גם בשנים שחלפו ממועד כתיבת המאמר לא נערך דיון מקיף נוסף בשאלה זו.
מבוא
פרשנות חוזה
התנאה על כללי הפרשנות
משפט משווה
דיון ומסקנות
איזה נוסח ייחשב כתניה שנועדה להתנות על כללי הפרשנות
כפיפות התניה עצמה לכללי הפרשנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
