בפתח הדברים ראוי לציין כי במקרה דנן, מדובר על התקשרות שנעשתה כדין בין מיקו לצ'רלי (להלן: "הצדדים") ביום 1.5.18. על פי מה שסוכם בין הצדדים, מיקו רכש חבילת מונדיאל תמורת 100,000 ₪ מצ'רלי, סוכן נסיעות, והמועד לביצוע ההסכם נקבע ליום 10.5.18.
בהמשכו של יום 1.5.18, ובהמשך לעסקה נוגדת שחתם צ'רלי עם רוכש אחר, הודיע צ'רלי למיקו על כך שלא יהיה באפשרותו לקיים את החוזה. הודעת מייל זו מהווה הפרה צפויה,[1] שכן מדובר בגילוי דעתו של צ'רלי כי לא יקיים את החוזה בעתיד (כאמור, ביום 10.5.18). במצב שכזה, באפשרותו של מיקו לעשות אחת משלוש פעולות: (1) להגיש תביעה באופן מיידי בשל ההפרה הצפויה; (2) להמתין לכשתתרחש ההפרה בפועל, וכשהיא תתרחש אז להגיש את תביעתו; (3) לפנות לצד המפר בבקשה שיקיים אותו כדין, במטרה לנסות ולהציל את החוזה.[2]
על פי עובדות המקרה נראה שמיקו החליט להמתין להפרה בפועל ולהתעלם מן ההפרה הצפויה, ומשכך ביום 10.5.18, בעת שהפכה ההפרה הצפויה להפרה אקטואלית-בפועל משצ'רלי לא סיפק למיקו את הכרטיסים, החליט להגיש תביעה כנגד צ'רלי. מיקו מעוניין בקבלת פיצויים בגין הנזק שנגרם לו, וכן בקבלת סכום הפיצויים המוסכמים עליו הסכימו הצדדים, בסך של 75,000 ₪.
ראשי הנזק אשר נגרמו למיקו כתוצאה מהפרת החוזה על ידי צ'רלי הם: אובדן העסקה, עליית מחיר השוק של חבילת המונדיאל, נזק לא ממוני.
