תרגום המאמר:
David P. Leonard
Loyola Law School, Los Angeles
In Defense of the Character Evidence Prohibition: Foundation of the Rule Against Trial by Character
Indiana Law Journal, Volume 73, Issue 4, 1998.
I. מבוא
אחד עקרונות היסוד של המשפט האנגלו-אמריקאי, אשר מצא ביטוי חד משמעי בדיני הראיות, הינו איסור של שימוש באופי של בן אדם, כולל ראיות על ביצוע עבירות קודמות, כאשר באמצעותו מבקשים להוכיח כי אדם התנהג בהתאם לאותו אופי בנסיבות של מקרה ספציפי.
כלל זה נמצא היום תחת התקפה. בשנת 1994 העביר הקונגרס חקיקה פלילית אשר הוסיפה מספר הוראות חדשות לכללי ראיות פדראליים, כאשר שלוש מאותן הוראות מאפשרות שימוש בראיית אופי, בצורה של התנהגות פלילית דומה, בהליכים פליליים ותביעות אזרחיות בעבירות מין או במקרים של תקיפה מינית של ילדים.
מדובר בשינוי דרסטי של האיסור ההיסטורי, שקיים מאות שנים, לפיו אין להוכיח, באמצעות עדות לגבי אופיו של האדם, ביצוע עבירה ספציפית על ידי אותו אדם.
המטרה של המאמר הינה לבחון מקורות משפטיים, היסטוריים ופילוסופיים של הכלל האוסר שפיטה על סמך אופי. תוך בדיקת התוכן הבסיסי והתפתחות של המשפט המקובל בכל הנוגע לאיסור עדות אופי ותוך פירוט ההצדקות לאיסור בנקודות מבט שונות, המחבר מבקר את התקיפה על הכלל הזה באמצעות החקיקה האחרונה. לטענתו, על אף שתקיפה כאמור ניתן להסביר לאור האקלים החברתי השורר, לא ניתן להסכים לשינוים מסוג זה, וזאת בהתחשב באבולוציה של תורת המוסר שעומדת מאחורי הטענה לפיה בני אדם צריכים להישפט בגין מעשים אסורים ספציפיים ולא בגין פגמים באופי שלהם.
