בעבודה אבקש לדון בהצדקות לתחולתה של תורת האורגנים בעמותות ובחברות לתועלת הציבור, ובאפשרות להטיל אחריות פלילית אישית על עמותות וחברות לתועלת הציבור בגין עבירות שביצע אורגן בהן.
תורת האורגנים היא שם כולל לתפיסה הרואה בפעולותיהם ומחשבותיהם של האורגנים בתאגיד, כפעולותיו וכמחשבתו של התאגיד. תורת האורגנים מתפרשת על כל הפעולות שמבצע התאגיד, באמצעות אורגנים בו, ושדורשים מאפיינים אנושיים שלא יכולים להתקיים אצל התאגיד עצמו אלא אצל אורגנים בו. למשל, האפשרות של תאגיד להתקשר בחוזה מבוססת על תורת האורגנים, משום שההתקשרות החוזית דורשת יסוד נפשי של גמירות דעת, שלא יכול להתקיים בתאגיד עצמו אלא באורגן הרלוונטי המתקשר בחוזה בשם התאגיד. עם זאת, עיקר הדיונים בפסיקה ובספרות בקשר לתורת האורגנים מתמקדים בהיבט של תורה זו המאפשר להטיל אחריות פלילית ונזיקית על התאגיד באופן ישיר, למרות שהטלת האחריות דורשת קיומו של יסוד נפשי (למשל מחשבה פלילית) שלא יכול להתקיים בתאגיד עצמו אלא באורגן בשר ודם, ובאמצעות תורת האורגנים ניתן לייחס לתאגיד את היסודות המרכיבים את העבירה או את העוולה הנזיקית לרבות היסוד הנפשי שהתקיימו אצל האורגן שהוא אדם בשר ודם.
הדין הישראלי מכיר בתורת האורגנים, והמחוקק קבע אותה במספר הזדמנויות. אך למעשה יש חילוקי דעות בקשר לתורת האורגנים, ובעיקר בקשר לאפשרות להטלת אחריות פלילית על תאגידים.
מבוא
תורת האורגנים
משפט משווה
תורת האורגנים כתוצאה של מדיניות משפטית
תורת האורגנים בעמותות ובחברות לתועלת הציבור
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
