תהליך של הפרטה חלקית של שירותי רווחה אישיים בישראל הינו תהליך ממושך, שהתחיל למעלה מלפני שלושים שנה, והתעצם והואץ במהלך שנות ה- 2000. שירותים רבים מתחום הרווחה האישיים, כגון שירותי רווחה לילדים ובני נוער, לקשישים, אנשים עם מוגבלויות, משפחות במצוקה ועוד, שמוסדרים, ממונים ומפוקחים על ידי הממשלה או הרשויות המקומיות, ניתנים היום על ידי ארגונים חוץ ממשלתיים ובהם הן אגרונים ללא כוונת רווח (עמותות) והן תאגידים הפועלים למטרת הרווח.
גופים אלה ממונים לרוב, לצורך פעילותם, מתקציב המדינה או תקציב הרשויות המקומיות, מבלי להיות חלק אינטגראלי שמוסדות הממשלה או הרשויות המקומיות, ובכך הם משמשים כ"קבלני ביצוע" או "מיקור חוץ" (outsourcing) לצורך מתן שירותי הרווחה האישיים. לפיכך, מיקור חוץ הוא תהליך שבו מועבר ביצוע של פעילות פנימית של גוף ממשלתי או ציבורי לגורם חיצוני, וזאת על פי הסכם בין הממשלה לקבלן השירות.
מדיניות עקבית של ההפרטה ומעבר מתן שירותי הרווחה האישיים למיקור חוץ הביאה לכך שבשנים האחרונות ניכר גידול ממשי בשיעור העובדים הסוציאליים המועסקים באותם ארגונים (ללא כוונת רווח או למטרת רווח) שאיתם נערכים ההסכמים למתן השירותים האלה. כתוצאה של הליך ההפרטה הפחה מערכת שירותי הרווחה האישיים לזירה שבה פועלים שחקנים רבים: משרדי ממשלה, מחלקות רווחה מקומיות, עמותות, ארגונים עסקיים וכה'. בין כל הגופים האלה מערכת מורכבת של יחסים, כאשר שמירה על זכויות העובדים בוודאי שלא הנושא המרכזי בה.
1. מבוא
2. הפרטה כתופעה כלל עולמית
3. הפרטה בשירותי הרווחה בישראל
4. השלכות ההפרטה על מעמדם וזכויותיהם של עובדים סוציאליים
5. הפרטה בתחום שירותי הרווחה – טיעונים בעד ונגד
6. הפרטת שירותי הרווחה במדינות זרות בעיני העובדים הסוציאליים
7. סיכום
