בתי המשפט בישראל הם חלוצים בדיון במספר סוגיות הנוגעות לתחום טיפולי פריון. בביהמ"ש הישראלי התעוררה לראשונה בעולם השאלה מה דינן של ביציות מופרות, כאשר האישה רוצה לעשות בהן שימוש, ואלו הגבר מתנגד לכך. שאלה זו נדונה בפרשת נחמני. [1] באותו עניין דן ביהמ"ש במקרה של בני זוג שעברו הליך של הפריה חוץ – גופנית, והיו בהליכים לאיתור אם פונדקאית. בין לבין עזב הבעל את הבית והקים משפחה אחרת. ביהמ"ש העליון דן בשאלה, האם יש לאשה זכות לקבל לרשותה את הביציות המופרות לצורך השתלתן ברחם פונדקאית, כאשר הבעל מסרב לכך. דעת הרוב (השופטים שטרסברג כהן, ברק, לוין וזמיר) קבעה כי לא ניתן לכפות הורות בכוח, בין השאר, מאחר והדבר פוגע בהגשמה העצמית של האדם, ובזכותו לקבל הכרעות אינטימיות ללא התערבות המדינה. בדיון נוסף [2] שהתקיים בהרכב של 9 שופטים נהפכה ההלכה. דעת הרוב (השופטים דורנר, גולדברג, טירקל, בך ומצא) קבעה כי הזכות שלא להיות הורה היא פחותת ערך מהזכות להיות הורה.
בביהמ"ש הישראלי התעוררה לראשונה בעולם גם השאלה מה הדין, כאשר תורם זרע רוצה לחזור בו מהתרומה, ואילו האישה רוצה לעשות שימוש בזרע, כדי שילדיה יהיו כולם מאותו אב. [3] באותו עניין דן ביהמ"ש במקרה
בו אשה הרתה מתורם זרע אלמוני, ושמרה (בתשלום) זרע שלו , על מנת שילדה הנוסף יהיה מאותו אב. בינתיים חזר התורם בתשובה, וחזר בו מהסכמתו לתרומה. ביהמ"ש (השופטים רובינשטיין, ברק ארז ועמית) קבעו כי בהתנגשות הרצונות הנ"ל, רצונו של תורם הזרע שלא להיות אב גנטי לצאצאים נוספים, גובר על אינטרס העותרת להבאת ילדים לעולם בעלי אותו מטען גנטי.
מבוא
האם קמה למדינה זכות להתערב בהליך
האם שימוש בזרעו של הנפטר מוסדר בחקיקה
חוק הירושה
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
חוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי״ג - 1953)
הנחיות היועמ"ש
ועדת מור בר יוסף
הצעת חוק תרומת זרע, התשע"ו–2016
שימוש בזרע המת לצורך הפרייה – עמדת הפסיקה
עניין פלונית הנ"ל
סיכום – דיון בשאלת המחקר
מקורות
